איך להסביר לילד בכיתה ה׳ have ו-has? מדריך פשוט עם דוגמאות ותרגול

איך להסביר לילד בכיתה ה׳ have ו-has? המדריך שעוזר להפוך כלל קטן באנגלית למשהו שבאמת מבינים

הילד יושב מול דף העבודה. בשורה הראשונה כתוב: I ___ a new bag. הוא ממלא have. בשורה השנייה מופיע She ___ a dog, וגם שם הוא כבר יודע שצריך לכתוב has. נדמה שהכול הסתדר. ואז מגיע המשפט Does Tom have a brother?, והילד עוצר. לפני רגע אמרו לו ש־Tom הוא כמו he ולכן צריך has. אז למה פתאום כתוב have? ואם My friends הם כמה ילדים, מה בוחרים? ומה לגבי the dog, my mother, Dana and Maya או your teacher? בדיוק ברגע הזה הורה מגלה שהכלל שנשמע פשוט מאוד למבוגר יכול להיות הרבה פחות פשוט לילד בכיתה ה׳.

הבעיה בדרך כלל אינה שהילד "לא יודע אנגלית". לעיתים הוא אפילו יכול לדקלם בלי היסוס: I, you, we, they – have; he, she, it – has. הקושי מתחיל כשצריך לזהות מי באמת מבצע את הפעולה בתוך משפט, כשהנושא אינו כינוי גוף מסודר מתוך טבלה, וכשהמשפט משתנה מחיובי לשלילי או לשאלה. במילים אחרות, יש הבדל גדול בין לזכור כלל לבין לדעת להפעיל אותו בזמן אמת.

לכן, כשמסבירים לילד בכיתה ה׳ את ההבדל בין have ל־has, לא כדאי להתחיל מעמוד שלם של תרגילים. כדאי להתחיל משאלה אחת פשוטה: על מי המשפט מדבר? רק אחרי שהילד יודע לענות על השאלה הזאת במהירות, אפשר ללמד אותו לבחור את הצורה הנכונה. כאשר הופכים את הדקדוק להחלטה ברורה במקום לאוסף הוראות, העומס יורד והילד מתחיל לראות סדר במקום בלבול.

זה חשוב במיוחד בגיל שבו האנגלית כבר מתחילה לדרוש יותר ממשינון מילים. תלמיד בכיתה ה׳ נדרש בהדרגה לקרוא משפטים, לכתוב משפטים משלו, להבין מידע פשוט ולהשתמש במבנים לשוניים בהקשרים מוכרים. אם כבר בנקודה בסיסית כמו have/has נוצר חוסר ביטחון, אותו חוסר ביטחון עלול לעבור בהמשך ל־Present Simple, לשאלות עם do ו־does, לכתיבה, לקריאה ולדיבור.

החדשות הטובות הן שלא צריך להפוך את הבית לכיתת דקדוק. אפשר להסביר את הנושא באופן הרבה יותר טבעי: להשתמש באנשים ובחפצים שהילד מכיר, להפוך שמות ל־he, she או they, לבנות משפטים מהחיים שלו, לתרגל שאלה ותשובה, ולהפסיק את התרגול ברגע שבו הוא עדיין מצליח ולא אחרי שכבר התעייף. כאשר הקושי עמוק יותר, שיעור אנגלית אישי מאפשר למורה לזהות אם הבעיה היא בכלל have/has, או שמא הילד מתקשה בזיהוי הנושא, בכינויי גוף, בקריאה או בבניית משפט באנגלית.

למה have ו-has מצליחים לבלבל גם ילד שכבר למד את הכלל?

מנקודת מבט של מבוגר, נראה שאין כאן כמעט מה להסביר. יש בסך הכול שתי אפשרויות. אבל הילד אינו רואה רק שתי מילים. הוא צריך לקרוא את המשפט, להבין מי הנושא, לזכור לאיזו קבוצה הוא שייך, לבחור את הפועל הנכון, להמשיך את המשפט ולפעמים גם לזכור אוצר מילים חדש. אם הקריאה עצמה עדיין דורשת מאמץ, אפילו החלטה קטנה כמו have או has הופכת לעוד משימה בתוך רצף ארוך של החלטות.

טעות נפוצה היא לפרש את ההיסוס כחוסר השקעה. ילד יכול לדעת בעל פה ש־she מקבלת has, אבל להיתקע במשפט כמו My sister has a blue bicycle. מדוע? משום שבתרגיל כבר לא כתוב she. עכשיו הוא צריך לבצע המרה פנימית: my sister = she = has. כאשר המשפט הוא My sister and I have…, הוא צריך להבין ששני אנשים הם we. זה כבר דורש חשיבה לשונית ולא רק זיכרון.

אם מתעלמים מהשלב הזה וממשיכים לתת עוד ועוד דפי השלמה, לפעמים הילד מפתח אסטרטגיה אחרת: ניחוש. הוא מסתכל על המילה הסמוכה, בוחר את מה "שנשמע לו", בודק אם ההורה מרוצה וממשיך. כך אפשר להגיע לעשרות תרגילים בלי לבנות הבנה יציבה. כאשר מגיע מבחן או משימת כתיבה שבה אין שתי אפשרויות מודפסות ליד המשפט, האסטרטגיה קורסת.

הטעות השנייה היא לתקן כל שגיאה באמצעות חזרה על המשפט "אבל כבר הסברנו לך ש־he מקבל has". זה נכון, אבל לא בהכרח מטפל בשלב שבו הילד נכשל. אם הוא לא זיהה ש־Daniel הוא he, חזרה על הכלל לא תפתור את הבעיה. אם הוא לא מבין ש־the children הם they, צריך לעבוד על זיהוי הנושא. אם הוא כותב Does she has, הבעיה כבר נמצאת במקום אחר לגמרי.

הפתרון המקצועי הוא לפרק את המשימה. קודם מבקשים מהילד לסמן רק את הנושא. אחר כך לשנות אותו לכינוי גוף. רק בשלב השלישי בוחרים have או has. למשל: My father → he → has. לאחר כמה דוגמאות הילד מתחיל לבצע את שלושת השלבים בראש. זה נראה איטי בהתחלה, אבל דווקא האיטיות הזמנית יכולה ליצור מהירות אמיתית בהמשך.

בשיעור אנגלית אונליין אחד על אחד אפשר לראות בדיוק באיזה שלב הילד נעצר. מורה יכול להציג משפט, לבקש מהתלמיד לחשוב בקול, ולשמוע אם הוא אומר "אני לא יודע מה זה cousins", "אני לא יודע אם David זה he" או "אני יודע שזה he אבל אני תמיד מתבלבל". שלושת המשפטים האלה נשמעים דומים להורה, אך כל אחד דורש דרך הוראה אחרת.

כבר היום אפשר לעשות בדיקה קטנה בבית. כתבו על דף: Yael, my parents, the cat, Tom and Ben, my teacher, I, you. אל תשאלו עדיין have או has. בקשו מהילד לכתוב ליד כל אחד רק he, she, it, we או they. אם השלב הזה אינו מהיר וברור, מצאתם כנראה את המקום שכדאי לחזק לפני שחוזרים לפועל עצמו.

הכלל הבסיסי: איך להסביר have ו-has בלי להפוך את הילד למכונת שינון?

אפשר להתחיל במשפט פשוט מאוד: יש קבוצה קטנה שמקבלת has, וכל השאר מקבלים have. בקבוצה הקטנה נמצאים he, she, it. כלומר: He has, She has, It has. מול הקבוצה הזאת עומדים I, you, we, they, שמקבלים have. הטבלה הקלאסית חשובה, אבל כדאי שהילד יבין את ההיגיון המעשי שלה ולא רק יעתיק אותה למחברת.

Cambridge מציגה את has כצורת גוף שלישי יחיד של have בזמן Present Simple, וזה בדיוק הרעיון שהילד צריך לקלוט: לא מדובר בשתי מילים שאין ביניהן קשר, אלא באותו פועל שמשנה צורה כאשר הנושא הוא he, she או it. אין צורך להשתמש מול ילד בן עשר במונח "גוף שלישי יחיד" אם הוא רק יכביד עליו. אפשר לומר: "אדם אחד או דבר אחד שאנחנו קוראים לו he, she או it מקבל has".

כדאי גם לא להסתפק במשפטים על בעלות. Have מופיע בהמון משפטים יומיומיים: We have lunch at school, She has English on Monday, I have a headache, He has a good idea. כאשר הילד פוגש את הפועל רק במשפטים כמו "יש לי כלב", הוא עלול לחשוב שיש כאן מילה ששייכת רק לחפצים. מגוון הדוגמאות מלמד אותו שהמבנה הוא חלק אמיתי מהשפה.

במקורות ללימוד ילדים של British Council מודגשת החשיבות של מפגש עם מבנים דקדוקיים בתוך הקשר ולא רק דרך לימוד מפורש של חוקים. עבור ילד בכיתה ה׳ אפשר לשלב בין שתי הדרכים: להסביר את הכלל בקצרה, ואז לגרום לו להשתמש בו שוב ושוב בתוך משפטים שמדברים על המשפחה, החדר, בית הספר, חברים, חיות מחמד ותחביבים.

הטעות הנפוצה היא להאריך מדי בהסבר. הורה לפעמים מנסה להיות יסודי ומתחיל לדבר על singular, plural, person, irregular verbs ו־Present Simple באותה נשימה. לילד שנלחץ מדקדוק זה יכול להישמע כמו שבעה חוקים חדשים במקום כלל אחד. עדיף לתת משפט עוגן קצר: "he, she, it – has; כל השאר – have", ואז לבנות הבנה דרך שימוש.

בשיעור פרטי באנגלית בזום אפשר להתאים את כמות ההסבר לילד. יש ילדים שמבינים את הטבלה בתוך שתי דקות וצריכים רק תרגול. אחרים זקוקים לצבעים, תמונות, משחקי התאמה או חזרה על כינויי גוף. מורה טוב אינו ממשיך ללמד חומר שהילד כבר הבין רק מפני שהוא נמצא במערך השיעור; הוא משתמש בזמן כדי להגיע למקום שבו באמת מופיעה הטעות.

טיפ מעשי: בקשו מהילד להמציא שבעה משפטים על הבית, אחד לכל כינוי גוף. לא צריך להיות יצירתיים במיוחד: I have a desk. You have a phone. We have a kitchen. They have a car. He has a ball. She has a book. It has four legs. כאשר המשפטים שייכים לעולם שלו, קל יותר לזכור מה הבחירה הנכונה.

המלכודת האמיתית: מה עושים כשהמשפט לא מתחיל ב-he, she או it?

זה אחד השלבים שמבדילים בין ילד שזוכר את הכלל לבין ילד שבאמת יודע להשתמש בו. בדף לימוד מסודר קל לענות על He ___ a dog. אבל אנגלית אמיתית אינה בנויה רק מכינויי גוף. היא בנויה משמות: Daniel, my mother, the teacher, our dog, my friends, the children. כאן הילד חייב לבצע פעולה נוספת: לזהות איזה כינוי גוף יכול להחליף את הנושא.

אפשר להפוך את זה למשחק שנקרא "מי מתחבא בתוך המשפט?". Dana מתחבאת בתוך she. Dad מתחבא בתוך he. The computer מתחבא בתוך it. Dana and Ron מתחבאים בתוך they. My sister and I הופכים ל־we. ברגע שהילד מצליח לבצע את ההמרה הזאת, הבחירה בין have ל־has נעשית כמעט אוטומטית.

קחו את המשפט My best friend has a new bike. ילד שרק למד "she has" עלול להסס מפני שאין כאן she. במקום לתת לו את התשובה, שאלו: "אם במקום my best friend הייתי אומר he או she, מה היית בוחר?" זו שאלה הרבה יותר מועילה מ"מה התשובה?". היא מלמדת אותו לייצר את הדרך לפתרון בעצמו.

בלבול אחר מופיע כשיש הרבה מילים לפני הפועל. למשל: The boy in the blue shirt has a football. הילד עלול לראות shirt ממש לפני החסר ולחשוב שצריך להסתכל עליו. כאן צריך ללמד שהפועל מתאים למי שעליו המשפט מדבר, לא למילה הקרובה ביותר. המשפט מדבר על the boy, ולכן אפשר להחליף אותו ב־he ולבחור has.

ברבים התמונה הפוכה: The boys in my class have a test today. גם אם הילד רואה את המילה class ביחיד, הנושא הוא the boys. לכן הם they, ולכן have. היכולת לזהות את הנושא תשמש אותו הרבה מעבר לנושא הנוכחי. היא תעזור בהמשך גם בבחירה בין is ו־are, בין do ו־does ובבניית משפטי Present Simple.

מורה פרטי לאנגלית אונליין יכול לזהות תוך זמן קצר אם הילד בוחר את הפועל לפי הנושא או לפי המילה שנמצאת לידו. אפשר להציג משפטים בהדרגה, להתחיל ב־Tom, לעבור ל־Tom's sister, אחר כך ל־Tom and his sister, ולבדוק באיזה מעבר מופיע הבלבול. כך נוצר שיעור שמתאים לקושי הספציפי ולא חזרה כללית על חומר שכבר ידוע.

תרגיל מצוין בבית הוא "החלפה בלי לכתוב משפט". אומרים my parents והילד עונה they; אומרים the cat והוא עונה it; אומרים you and I והוא עונה we. רק כאשר ההמרה זורמת מוסיפים את have/has. חמש דקות כאלה יכולות להיות יעילות יותר מעמוד שלם שבו הילד מנחש.

למה אומרים “Does he have?” ולא “Does he has?”

זה הרגע שבו הרבה ילדים משוכנעים שהאנגלית החליטה לשנות את הכללים באמצע הדרך. הם למדו היטב He has a dog. אחר כך הם מגיעים לשאלה ורואים Does he have a dog?. הילד חושב בצדק מבחינתו: "אבל he מקבל has". כאשר רק מתקנים אותו ואומרים "ככה זה באנגלית", נוצרת עוד עובדה שצריך לשנן. אפשר להסביר את זה בצורה פשוטה יותר.

במשפט חיובי, הפועל עצמו נושא את סימן הגוף השלישי: He has. כאשר נכנס does, הוא כבר מסמן לנו שמדובר בגוף שלישי יחיד. לכן הפועל שאחריו חוזר לצורת הבסיס: have. במילים שילד יכול להבין: "ה־s כבר עבר ל־does, ולכן have לא צריך להשתנות". זו אינה הגדרה דקדוקית מלאה, אבל היא עוגן מצוין.

אותו עיקרון מופיע בשלילה: He doesn't have a dog. לא כותבים He doesn't has. אפשר להראות לילד שלישייה אחת ולהדגיש את השינוי: He has a dog. Does he have a dog? He doesn't have a dog. לאחר מכן עושים אותו דבר עם she ועם שם פרטי. כך הילד רואה מערכת ולא שלושה חוקים מנותקים.

חשוב לא להכניס את השלב הזה מוקדם מדי. אם הילד עדיין מתבלבל בין She have ל־She has במשפט חיובי, מעבר מיידי ל־does עלול להעמיס עליו. קודם צריך לייצב את המשפט החיובי. אחר כך להוסיף שאלות. אחר כך שלילה. בניית שכבות היא עיקרון חשוב מאוד בלימוד אנגלית למתחילים: כל שכבה חדשה נשענת על משהו שכבר הפך יחסית בטוח.

טעות נפוצה בתרגול היא לערבב עשרים סוגי משפטים מהר מדי בשם "אתגר". ילד מקבל have, has, don't, doesn't, have got, has got, is ו־are באותו דף. לפעמים זה נראה כמו תרגול מתקדם, אך למעשה קשה להבין ממנו מה הילד יודע ומה לא. כאשר יש טעות, אי אפשר לדעת אם היא נובעת מהכלל החדש או מהעומס הכללי.

בשיעור אנגלית אחד על אחד המורה יכול לעצור בדיוק בנקודה שבה נוצר הבלבול ולבנות רצף של שלוש או ארבע דוגמאות בלבד. לדוגמה: Dana has a cat → Does Dana have a cat? → Dana doesn't have a dog. לאחר שהמבנה ברור, התלמיד מייצר משפט על עצמו, על חבר ועל בן משפחה. המעבר מהסתכלות לייצור הוא השלב שבו נבדקת ההבנה האמיתית.

טיפ להורים: אל תשאלו "למה פה have?" אם הילד עדיין מבוהל מהמשפט. כתבו את שתי הצורות זו מתחת לזו וסמנו את does: She has / Does she have?. בקשו ממנו לגלות מה השתנה. ילדים רבים זוכרים טוב יותר כלל שהם "גילו" מאשר כלל שנאמר להם חמש פעמים.

have, has, have got ו-has got: איך לא לערבב שתי מערכות בבת אחת?

ילדים עלולים לפגוש בספר אחד את המשפט I have a dog ובמקום אחר את I've got a dog. אחר כך מגיעים She has a sister ו־She's got a sister. מבחינת הילד זה נראה כאילו נוספו פתאום עוד ארבע צורות. לכן חשוב להסביר שבמקרים רבים של בעלות או תיאור, have ו־have got יכולים להעביר משמעות דומה, אבל הדרך לבנות שאלה או שלילה שונה.

במערכת של have got אומרים: I have got, you have got, we have got, they have got, ומנגד he has got, she has got, it has got. הכלל המרכזי של have/has נשאר אותו כלל. ה־got אינו משנה מי מקבל have ומי מקבל has.

השאלות במבנה הזה נראות כך: Have you got a pencil? ו־Has she got a brother?. השלילה תהיה I haven't got או She hasn't got. לעומת זאת, במבנה עם have בלי got, נפוץ ללמד Do you have…? ו־Does she have…?. שתי המערכות תקינות בהקשרים מתאימים; לילד בתחילת הדרך חשוב בעיקר שלא יחבר חצי מכל מערכת.

לכן כדאי להימנע ממשפטים כמו Does she has got…? או She doesn't has…. אלה בדרך כלל אינם סימן לכך שהילד לא הקשיב. להפך: לעיתים הוא זוכר חלקים נכונים משני מבנים ומנסה להרכיב מהם משפט חדש. התפקיד של ההוראה הוא לא רק לסמן X, אלא לעזור לו לראות איזו "משפחה" של משפטים הוא משתמש בה.

אפשר להכין שתי מסגרות נפרדות. מסגרת א': She has a bike / Does she have a bike? / She doesn't have a bike. מסגרת ב': She has got a bike / Has she got a bike? / She hasn't got a bike. בשלב הראשון אין צורך לבקש מהילד לעבור ביניהן. מתרגלים כל מערכת בנפרד ורק אחר כך משווים.

לימודי אנגלית בהתאמה אישית מועילים כאן במיוחד משום שהמורה יכול להתאים את ההסבר לחומר שבו משתמש בית הספר. אין טעם לבלבל ילד עם וריאציות רבות אם בכיתה כרגע עובדים רק על have/has. מצד שני, אם הספר כבר כולל have got, אפשר לעשות סדר לפני שהילד מתחיל לחשוב שכל משפט הוא חריג חדש.

תרגיל פשוט: כתבו שלושה משפטים מאותה משפחה על חפץ אמיתי מול הילד. למשל, אם יש לו קלמר: You have a pencil case. Do you have a red pen? You don't have a ruler. ביום אחר אפשר לתרגל את משפחת got. החפץ נשאר אותו חפץ, ולכן הילד יכול להתמקד במבנה ולא במשמעות חדשה בכל משפט.

הסוד אינו לזכור have ו-has אלא להפוך את הבחירה לאוטומטית

הצלחה בתרגיל אחד אינה בהכרח שליטה. ילד יכול להשלים עשר שאלות נכון כאשר מעל הדף נמצאת טבלה שמזכירה לו את הכלל, ואז לטעות למחרת במשפט שהוא כותב בעצמו. זה טבעי. ידע חדש עובר כמה שלבים: קודם מבינים אותו, אחר כך מצליחים להשתמש בו בעזרת רמז, בהמשך משתמשים בלי רמז, ורק לבסוף הבחירה נעשית מהירה מספיק כדי שהילד יוכל לחשוב על התוכן ולא על הדקדוק.

זו הסיבה שתרגול קצר שחוזר בכמה ימים עדיף לעיתים על "מרתון" של חמישים משפטים בערב שלפני המבחן. ביום הראשון אפשר לתרגל זיהוי he/she/it. ביום השני להוסיף שמות. ביום השלישי לערבב יחיד ורבים. ביום הרביעי להוסיף שאלות. ביום החמישי לבקש מהילד לדבר. כך המוח פוגש את אותו רעיון בצורות שונות.

הטעות הנפוצה היא למדוד התקדמות לפי מספר העמודים שהושלמו. ילד יכול למלא שלושה דפי עבודה כאשר ההורה יושב לידו ומתקן כל טעות, ועדיין לא להיות מסוגל לכתוב לבד My brother has a new game. מדד טוב יותר הוא עצמאות: האם הוא מצליח לזהות את הנושא? האם הוא מתקן את עצמו? האם הוא מסוגל להסביר למה בחר בצורה מסוימת?

אפשר להשתמש ב"עיכוב של שלוש שניות". לאחר שהילד אומר תשובה, לא אומרים מיד נכון או לא נכון. שואלים: "אתה רוצה להשאיר את התשובה או לבדוק אותה שוב?" השניות האלה יוצרות הרגל של בדיקה עצמית. לפעמים הילד ישנה בעצמו My parents has ל־My parents have. תיקון עצמי כזה חשוב מאוד, משום שהוא מראה שהכלל כבר קיים בראש והילד מתחיל להפעיל אותו ללא הצלה מבחוץ.

בשיעור אנגלית אישי מורה יכול לשנות את רמת הרמזים בצורה מדורגת. בהתחלה הוא אולי מדגיש את הנושא בצבע. אחר כך מפסיק לצבוע. בהמשך הוא שואל "מי הנושא?". אחר כך גם השאלה נעלמת. המטרה אינה שהתלמיד יצליח כל עוד המורה עוזר, אלא שהעזרה תלך ותצטמצם עד שהילד מסוגל לעבוד לבד.

הגישה הזאת מתאימה במיוחד לילדים שחוו הרבה תיקונים. ילד שמצפה לטעות עלול לענות מהר רק כדי לסיים. כאשר נותנים לו זמן לחשוב ומראים שטעות היא מידע ולא כישלון, משתנה גם אופן העבודה. במקום "אני גרוע באנגלית", אפשר להגיע ל"אני לפעמים שוכח לבדוק אם הנושא הוא he, she או it". זה כבר קושי נקודתי שאפשר לפתור.

טיפ מעשי הוא לשמור "מחברת משפטי ניצחון". בכל פעם שהילד מייצר משפט נכון בלי עזרה, כותבים אותו. לא עשרים משפטים – אחד או שניים. אחרי שבוע חוזרים אליהם. כך הילד רואה ראיות אמיתיות להתקדמות שלו, והדקדוק מפסיק להרגיש כמו רצף אינסופי של טעויות אדומות.

איך ללמד have ו-has דרך החיים של הילד במקום דרך משפטים שאין לו קשר אליהם?

משפט כמו The farmer has a yellow tractor יכול להיות מצוין לתרגול, אבל אם הילד אינו מתעניין בחקלאים, טרקטורים או צבעים, הוא מתמודד גם עם אוצר מילים שאינו משרת כרגע את המטרה. כאשר המטרה היא have/has, עדיף שהיתר יהיה מוכר. הילד יכול לדבר על החדר שלו, ארוחת הבוקר, בית הספר, חברים, משחקים, חיית מחמד, אחים, תחביבים או דברים שיש בתיק.

אפשר לפתוח בתרגיל "מה יש לי?". הילד אומר: I have a pencil. I have a notebook. I have two brothers. אחר כך עוברים לאדם אחר: My brother has a football. My mother has a car. My friend has a new game. לאחר מכן מוסיפים רבים: My friends have bicycles. My parents have phones. בלי לשים לב, הילד כבר ביצע עשרות החלטות בין have ל־has.

השלב הבא הוא להפוך את הילד לחוקר. מצביעים על בני משפחה בתמונה ושואלים: What does he have? הילד יכול לענות He has glasses, He has a blue shirt או He has a dog. אין צורך להקפיד בשלב הזה על משפטים מורכבים. המטרה היא שההתאמה בין הנושא לפועל תופיע בתוך תקשורת ולא רק בתוך תרגיל.

אפשר גם לעבוד עם מידע שאינו "שייך" במובן של בעלות. למשל: Dana has English on Sunday, We have lunch at one, My class has a test tomorrow. כך הילד לומד שהפועל מופיע בהקשרים מגוונים. הרחבת ההקשרים גם עוזרת בקריאה, משום שבטקסט עתידי הוא לא ייבהל אם has מופיע בלי חפץ שאפשר להחזיק ביד.

בכיתה גדולה קשה לעיתים לתת לכל ילד עשר דקות לדבר רק על העולם שלו. בשיעור פרטי באנגלית אונליין, לעומת זאת, אפשר להפוך את תחומי העניין של התלמיד לחומר הלימוד. ילד שאוהב כדורגל יכול להשוות בין שחקנים וקבוצות. ילדה שאוהבת בעלי חיים יכולה לתאר חיות. תלמיד שמתעניין במשחקי מחשב יכול לבנות משפטים על דמויות. הדקדוק נשאר אותו דקדוק; רק הדלת שדרכה נכנסים אליו משתנה.

גישה כזאת גם חושפת קשיים נוספים בלי להפוך את השיעור למבחן. אם הילד אומר My friend have…, המורה רואה בעיית התאמה. אם הוא אינו יודע איך לומר "חוג", מדובר באוצר מילים. אם הוא אומר רק מילה אחת ולא מצליח לבנות משפט, צריך לעבוד על מבנה המשפט. שיעור אישי מאפשר לטפל במה שעולה בזמן אמת במקום להישאר כבולים לעמוד הבא בחוברת.

טיפ פשוט להורים: בחרו בכל ערב אדם אחד בבית ושאלו את הילד שלוש שאלות עליו. למשל: "מה יש לאבא בתיק?", "איזה טלפון יש לו?", "איזה יום עמוס יש לו?". המטרה אינה שיחה ארוכה. שתי דקות עקביות שבהן he has או she has מופיעים באופן טבעי יכולות לעשות יותר מתרגול ארוך שמתקיים פעם בשבוע.

למה ילד יכול לדעת את התשובה בכתב ועדיין לקפוא כשמבקשים ממנו לדבר?

כתיבה ודיבור אינם אותה משימה. בדף עבודה יש זמן להסתכל, למחוק, לבדוק את הטבלה ולחשוב. בדיבור הכול קורה במהירות. הילד צריך לבחור נושא, פועל ומילים כמעט בו־זמנית, ומישהו גם מחכה לתשובה. תלמיד שמצליח בכתב אך נעצר בדיבור אינו בהכרח "לא יודע"; ייתכן שהידע עדיין איטי מדי או שהחשש מטעות משתלט על המשימה.

במקרים כאלה תיקון יתר יכול להחמיר את המצב. אם בכל פעם שהילד אומר She have… עוצרים אותו באמצע, מתקנים את הפועל, את ההגייה ואת אוצר המילים, הוא עלול ללמוד שהדרך הבטוחה ביותר לדבר אנגלית היא פשוט לא לדבר. במיוחד אצל ילדים ביישנים, חשוב להפריד בין רגע שבו מתרגלים שטף לבין רגע שבו עובדים על דיוק.

אפשר, למשל, לתת לילד משימת דיבור של דקה שבה המטרה היחידה היא להמשיך לדבר. המורה רושם לעצמו שתי טעויות שחזרו כמה פעמים, אבל אינו קוטע. אחר כך חוזרים למשפט אחד: My sister have a dog. שואלים מי הנושא, מתקנים ל־has, אומרים אותו שוב וממשיכים. כך הילד מקבל משוב בלי להרגיש שכל משפט הוא בחינה.

הטעות הנפוצה היא לחכות שהדקדוק יהיה "מושלם" לפני שמתחילים לדבר. בפועל, הדיבור עצמו הוא חלק מתהליך הלמידה. כאשר ילד משתמש ב־have ו־has בתוך שאלות אמיתיות, הוא מתחיל לחבר בין הכלל לבין הקצב הטבעי של השפה. עם הזמן המשפט She has… נשמע לו נכון עוד לפני שהוא מסביר לעצמו למה.

שיעורי אנגלית אונליין אחד על אחד יכולים ליצור סביבה רגועה יותר מתרגול מול כיתה. אין תלמידים אחרים שמחכים לתור, אין צחוק בגלל טעות ואין צורך להתחרות במי שמרים יד מהר יותר. המורה יכול לתת לתלמיד כמה שניות נוספות, לנסח מחדש שאלה, להציע התחלה של משפט או להראות תמונה שתעזור לו להמשיך.

זה רלוונטי לא רק לילדים. גם נערים ומבוגרים רבים מבינים אנגלית היטב אבל נעצרים כאשר עליהם לענות. המנגנון דומה: הידע קיים, אך השימוש בזמן אמת עדיין אינו בטוח. לכן לימוד אנגלית עם מורה פרטי אינו רק העברת חומר; הוא גם יצירת מספיק הזדמנויות להשתמש בחומר בצורה שבה הלומד מסוגל להתמודד איתו.

תרגיל ביתי יעיל הוא "שלוש תשובות בלי עצירה". שואלים: What do you have in your bag? What does your friend have? What do your parents have in the car? הילד עונה ברצף. לא מתקנים באמצע. בסוף בוחרים טעות אחת בלבד. כך הוא לומד שהמטרה של אנגלית היא גם להעביר משמעות, ולא רק להימנע משגיאות.

איך לשלב קריאה והבנת הנקרא כדי ש-have ו-has לא יישארו כלל מבודד?

אחת הסיבות שילדים שוכחים דקדוק היא שהם פוגשים אותו רק בעמוד שנקרא "Grammar". לאחר שסיימו את העמוד, נדמה שהנושא הסתיים. אבל בשפה אמיתית have ו־has מופיעים בתוך סיפורים, תיאורים, הודעות, הוראות וטקסטים. לכן חשוב לעזור לילד לזהות אותם גם כאשר הם אינם מודגשים בצבע ואיש לא אמר מראש "עכשיו מתרגלים have/has".

אפשר להתחיל מטקסט קצר מאוד: Tom has a dog. The dog has brown ears. Tom and his sister have a big garden. They have a ball. The dog has lots of energy. לאחר הקריאה לא שואלים רק שאלות תוכן. מבקשים מהילד להקיף את have ו־has ולמתוח קו לנושא המתאים. פתאום הדקדוק הופך לחלק מקריאה.

השלב הבא הוא להסיר את הפעלים ולבקש מהילד להשלים אותם מתוך ההקשר. אחר כך אפשר לתת את אותו טקסט עם שמות שונים או להפוך יחיד לרבים: Tom has a dog הופך ל־Tom and Ben have a dog. שינוי קטן כזה מאלץ את הילד לשים לב לנושא ולא לשנן את המשפט כיחידה אחת.

קריאה גם עוזרת לילד לבנות תחושה טבעית של השפה. כאשר הוא פוגש שוב ושוב she has, the boy has, they have ו־my friends have, הדפוסים מתחילים להיות מוכרים לעין. ההיכרות הזאת אינה מחליפה הסבר, אבל היא מחזקת אותו ומפחיתה את הצורך לחשב כל משפט מחדש.

בתוכנית הלימודים באנגלית ליסודי של משרד החינוך מופיעים יעדים של הבנת שפה ושימוש בשפה בהתאם לרמת הלומד, ולא רק ידיעה מבודדת של כללים. לכן כדאי לחשוב על have/has כחלק מיכולת רחבה יותר: להבין משפט, לייצר משפט ולהשתתף בתקשורת פשוטה בנושאים מוכרים.

בשיעור אנגלית אונליין אפשר לבחור טקסט בדיוק ברמת הקריאה של הילד. אם הטקסט קשה מדי, הוא ישקיע את כל האנרגיה בפענוח המילים ולא יבחין בדקדוק. אם הוא קל מדי, אין אתגר. התאמה מדויקת מאפשרת לשלב קריאה, אוצר מילים והמבנה הדקדוקי באותה פעילות בלי שהילד ירגיש שקיבל שלוש מטלות שונות.

טיפ מעשי: אחרי שהילד קורא פסקה באנגלית, אל תשאלו מיד "הבנת?". בקשו ממנו למצוא משפט אחד עם have או has ולהסביר מי הנושא. זו שאלה קטנה, ממוקדת ולא מאיימת. אם הוא מצליח למצוא ולהסביר, הדקדוק מתחיל לעבור מעולם התרגילים לעולם הקריאה.

איך הבנת הנשמע יכולה לעזור לילד להפסיק לחשב כל משפט?

כאשר ילד רואה She has על הדף, יש לו רמזים חזותיים ברורים. בדיבור אין טבלה מול העיניים. לכן שמיעה חוזרת של משפטים נכונים יכולה לעזור לבנות תחושת שפה. לא מדובר בהשמעת סרטים מהירים בתקווה שהילד "יקלוט אנגלית", אלא בהאזנה קצרה, מותאמת לרמה, שבה המבנה שהוא לומד מופיע באופן ברור.

אפשר להקליט בטלפון חמישה משפטים: I have a bike. My brother has a bike. We have two helmets. Our dog has a ball. My friends have scooters. משמיעים אותם ומבקשים מהילד להרים אצבע אחת כאשר הוא שומע has ושתי אצבעות כאשר הוא שומע have. הוא לא צריך לכתוב דבר. המטרה היא לפתח הבחנה שמיעתית.

לאחר מכן אפשר לעצור לפני הפועל: My brother…, והילד משלים בקול. בשלב הבא משנים את הנושא תוך כדי משחק: My brothers…. המעבר בין brother ל־brothers מלמד אותו שהמשמעות משנה את הדקדוק. הוא אינו רק מגיב לכינוי גוף שנלמד מראש.

טעות נפוצה היא לבחור חומר שמיעתי קשה מדי כי הוא "אותנטי". סרטון שמיועד לדוברי אנגלית יכול להיות מצוין לחשיפה כללית, אבל אם הילד מבין רק מילים בודדות, קשה להשתמש בו כדי לחזק נקודה דקדוקית מסוימת. לתרגול ממוקד עדיף שמע קצר, ברור וחוזר.

בשיעור אנגלית בזום המורה יכול לשלוט במהירות, לחזור על משפט, להדגיש מילה ולשאול שאלת המשך מיד. אם הילד לא שמע את ההבדל, אפשר להציג גם את המשפט כתוב ואז להסתיר אותו. כך משלבים ערוץ שמיעתי וחזותי ומגלים איזה מהם עוזר לתלמיד יותר.

עבודה כזאת מחזקת גם דיבור. ככל שהילד שמע יותר פעמים צירופים טבעיים כמו he has ו־they have, כך קל יותר לשלוף אותם. בשלב מסוים הוא כבר לא עוצר ואומר לעצמו "he נמצא בקבוצה של has". הוא פשוט אומר את המשפט. זאת אחת המטרות החשובות בלימוד שפה: להפוך ידע מודע להרגל שימוש.

טיפ ביתי: במקום עוד תרגיל כתוב, אמרו עשרה נושאים בקול ובקשו מהילד לענות רק במילה אחת – have או has. My mother? Has. My friends? Have. The computer? Has. You? Have. לאחר שהקצב עולה, מוסיפים משפט מלא. המשחק הקצר הזה מתאים גם לנסיעה, לארוחת ערב או לזמן שבו אין חשק לפתוח מחברת.

איך יודעים אם הבעיה היא באמת have ו-has או שיש פער מוקדם יותר?

זה אולי הפרק החשוב ביותר להורה שילדו חוזר שוב ושוב על אותה טעות. לפעמים have/has הוא רק המקום שבו הפער נהיה גלוי. ילד שאינו מבין היטב את ההבדל בין יחיד לרבים, לא בטוח בכינויי הגוף או מתקשה לקרוא את הנושא במשפט, ימשיך לטעות גם אם ידקלם את הכלל עשר פעמים. לכן לפני שמוסיפים תרגול, כדאי להבין מה בדיוק נשבר בדרך.

בדיקה ראשונה: האם הילד יודע לזהות I, you, he, she, it, we, they בלי לערב את have/has? הצביעו על דמויות בתמונה ושאלו מי he, מי she ומי they. אם יש היסוס, החיזוק צריך להתחיל בכינויי גוף. אחרת אנחנו מבקשים ממנו להשתמש בכלל שבנוי על ידע שעדיין אינו יציב.

בדיקה שנייה: האם הוא מבין יחיד ורבים? שאלו מה ההבדל בין the boy ל־the boys, בין my friend ל־my friends. יש ילדים שמכירים את ה־s של הרבים אך מפספסים אותו בקריאה. עבורם הבעיה אינה בחירת have אלא תשומת לב למידע שנמצא בתוך המילה.

בדיקה שלישית: האם הילד מסוגל לבנות משפט בסיסי של נושא + פועל + המשך? אם הוא יודע לומר מילים כמו dog, sister ו־school אבל אינו יודע איך לחבר אותן למשפט, have/has הוא רק חלק מהקושי. במקרה כזה עדיף לעבוד על תבניות של משפטים ולא על בחירה מבודדת בין שתי מילים.

בדיקה רביעית היא קריאה. ילד שקורא My brother has a red bag לאט מאוד, נאבק בכל מילה ושוכח את תחילת המשפט עד שהגיע לסופו, עשוי לטעות בדקדוק בגלל עומס. פתרון מקצועי יכלול גם חיזוק קריאה, לא רק תיקון have/has. זו אחת הסיבות שאבחון תוך כדי שיעור חשוב יותר מעוד חוברת.

בשיעורי אנגלית אונליין אחד על אחד המורה יכול לבנות "מפת פערים" קטנה: מה הילד קורא בקלות, אילו מילים הוא מכיר, האם הוא מבין שאלות, האם הוא מזהה נושא, האם הוא יודע לייצר משפט והאם הטעות מופיעה גם בדיבור. אין צורך להפוך זאת לאבחון מלחיץ. כמה משימות קצרות יכולות לספק תמונה ברורה.

טיפ חשוב להורה: כאשר הילד טועה, אל תמהרו לומר את התשובה. שאלו שאלה אחת: "מה גרם לך לבחור have?" התשובה שלו יכולה ללמד הרבה. אם הוא אומר "כי יש פה they" – הוא הבין. אם הוא אומר "סתם ניחשתי" – צריך לבנות אסטרטגיה. אם הוא מצביע על מילה אחרת במשפט – גיליתם בלבול בזיהוי הנושא.

למה עוד דפי עבודה לא תמיד פותרים את הבעיה?

דפי עבודה הם כלי מצוין כאשר משתמשים בהם למטרה הנכונה. הם מאפשרים חזרה, בדיקה ותרגול עצמאי. הבעיה מתחילה כאשר הדף הופך לפתרון אוטומטי לכל קושי. אם תלמיד טועה בגלל שאינו מזהה את הנושא, עשרים שאלות נוספות שבהן הוא ממשיך לנחש לא בהכרח יקדמו אותו. הן יכולות אפילו לחזק את ההרגל הלא נכון.

הורה רואה לעיתים דף עם 80 אחוז תשובות נכונות ומניח שהנושא כמעט סגור. אבל כדאי לשאול כיצד הושגו התשובות. האם הילד הסתכל בטבלה בכל שאלה? האם מישהו הזכיר לו "he/she/it"? האם הוא העתיק דפוס מהשורה הקודמת? כדי למדוד הבנה אמיתית צריך לשנות מעט את המשימה.

למשל, אחרי דף השלמה מבקשים מהילד לסגור את החוברת ולהגיד שלושה משפטים על המשפחה. אחר כך נותנים שמות במקום כינויי גוף. אחר כך שואלים שאלה. אם הידע נשאר רק בפורמט שבו נלמד, הוא עדיין שברירי. אם הוא עובר לפורמטים אחרים, סימן שהוא הופך שימושי.

טעות נוספת היא להמשיך לתרגל גם כאשר הילד כבר עייף. בסוף שעה של שיעורי בית, תשובה לא נכונה יכולה להיות תוצאה של עייפות ולא של חוסר הבנה. כשההורה מגיב "אבל לפני דקה ידעת!", הילד חווה את העייפות כהוכחה לכך שהוא לא טוב באנגלית. עדיף לסיים תרגול ממוקד אחרי כמה הצלחות מאשר למשוך אותו עד לנקודת תסכול.

למידה פרטית מאפשרת הרבה יותר גמישות. אפשר להתחיל בשתי דקות של משחק, לעבור לשלושה משפטים כתובים, לדבר, לחזור לטקסט קצר ולסיים במשימת הצלחה. המטרה אינה למלא זמן אלא לגרום לכל פעילות לתרום לשלב הבא. כשמורה רואה שהתלמיד כבר שולט בהשלמות, הוא אינו חייב לתת עוד עשרים כאלה.

גם משוב משתנה. במקום לסמן רק נכון או לא נכון, אפשר להשתמש בטעות כדי ללמד: "ראיתי שב־my parents בחרת has. בוא נחליף אותם בכינוי גוף. מה יוצא?" הילד מגיע בעצמו ל־they ואז ל־have. כך הטעות הופכת לרגע של חשיבה ולא לעוד סימן אדום.

טיפ להורים: לאחר חמישה תרגילים כתובים, עברו תמיד לתרגיל מסוג אחר. בקשו משפט בקול, שינוי מיחיד לרבים, שאלה או תיאור תמונה. אם הילד מצליח להעביר את הידע, אין צורך להעמיס. אם הוא מתקשה, אתם יודעים בדיוק מה לתרגל.

הטעויות שהורים עושים בתום לב כשהם מנסים לעזור באנגלית

רוב ההורים שרוצים לעזור עושים זאת מתוך אכפתיות, אבל לפעמים דווקא הרצון "לסגור את הפער עכשיו" יוצר לחץ. אחת הטעויות היא להפוך כל מפגש עם אנגלית לבחינה. הילד אומר משפט, וההורה מיד בודק דקדוק. הוא קורא שלט, ומיד נשאל מה הפירוש. אחרי זמן מסוים הילד לומד שאנגלית בנוכחות ההורה פירושה בדיקה.

טעות אחרת היא לומר "זה קל". למבוגר שכבר מכיר את השפה, have/has אכן נראה קל. לילד שנאבק בו, המשפט "אבל זה כל כך פשוט" מוסיף שכבה של מבוכה: אם זה פשוט ואני לא מצליח, אולי משהו לא בסדר אצלי. ניסוח יעיל יותר הוא: "יש פה שלב קטן שמבלבל הרבה תלמידים. בוא נמצא אותו."

גם השוואה לאחים או לחברים אינה מועילה. ילד אחד יכול לזהות דפוסים דקדוקיים במהירות ואחר צריך יותר חזרות. ילד אחד קורא מצוין אך מתקשה לדבר, ואחר מדבר בחופשיות אך כותב עם שגיאות. אנגלית מורכבת מכמה מיומנויות, ולכן ההתקדמות אינה זהה אצל כולם.

הטעות הרביעית היא להסביר באמצעות יותר מדי עברית דקדוקית. מילים כמו גוף שלישי יחיד, פועל עזר, נטייה ונושא דקדוקי יכולות להיות חשובות בהמשך, אבל אם הן אינן עוזרות לילד לפתור את המשפט, אין חובה להתחיל מהן. אפשר ללמד קודם את ההחלטה המעשית ואחר כך לתת לה שם.

יש גם נטייה לתקן הכול בבת אחת. הילד אומר She have two cat, וההורה מתקן גם has, גם cats וגם אולי את ההגייה. אם מטרת התרגול כרגע היא have/has, כדאי לעיתים לתקן רק את הפועל ולהשאיר את שאר הנושאים לזמן אחר. מוח של ילד צריך לדעת על מה להתמקד.

מורה פרטי יכול גם לעזור להורה להבין מה לא צריך לתרגל כרגע. לפעמים הערך הגדול של שיעור פרטי הוא לא כמות החומר שנוספה, אלא הסדר: השבוע עובדים על זיהוי נושא ו־have/has; בשבוע הבא מרחיבים לשאלות; בהמשך מחזקים כתיבה. מסלול ברור מפחית את התחושה שהילד "חלש בהכול".

טיפ מעשי: בחרו משפט אחד שהילד הצליח בו וסיימו איתו. אל תסיימו תמיד על הטעות האחרונה. זיכרון של הצלחה אינו פרס מלאכותי; הוא משפיע על הנכונות של הילד לפתוח שוב את האנגלית למחרת.

מתי כדאי לשקול מורה פרטי לאנגלית לילד בכיתה ה׳?

טעות אחת ב־have/has אינה סיבה אוטומטית לקחת שיעורים פרטיים. ילדים לומדים, שוכחים, מתבלבלים ומתקנים. השאלה היא מה קורה סביב הטעות. אם הילד מבין את החומר אחרי הסבר קצר ומצליח להמשיך לבד, ייתכן שכל מה שהוא צריך הוא תרגול קצר בבית. אם אותה נקודה חוזרת שוב ושוב יחד עם קושי בקריאה, בניית משפטים או פחד משיעורי אנגלית, כדאי לבדוק את התמונה הרחבה יותר.

סימן אחד הוא תלות קבועה במבוגר. אם הילד יכול לבצע משימות רק כאשר מישהו יושב לידו, מזכיר את הכלל ומאשר כל תשובה, ייתכן שהוא עדיין לא רכש עצמאות. סימן נוסף הוא פער בין ידע בעל פה לבין ביצוע: הוא יודע לומר את הכללים אבל כמעט אינו מצליח להשתמש בהם במשפטים חדשים.

סימן שלישי הוא תסכול רגשי. כאשר כל שיעורי בית באנגלית מסתיימים בוויכוח, בכי, הימנעות או אמירות כמו "אני לא יודע אנגלית", לפעמים כדאי להפריד בין ההורה לבין תפקיד המורה. זה לא אומר שההורה עשה משהו לא נכון. פשוט מערכת היחסים בבית אינה צריכה לשאת כל הזמן גם את תפקיד הבודק והמתקן.

ה־Education Endowment Foundation מסכמת מחקרים על הוראה אחד על אחד ומציינת כי תמיכה ממוקדת יכולה להיות יעילה במיוחד עבור תלמידים שמתקשים בתחומים מסוימים, כאשר ההוראה מותאמת לצורך ומקושרת ללמידה הרגילה. אין פירוש הדבר שכל ילד חייב שיעור פרטי, אבל יש יתרון ברור ביכולת למקד את זמן ההוראה במקום שבו התלמיד באמת זקוק לו.

בשיעור אנגלית אונליין אחד על אחד, מורה יכול להתחיל מהחומר של בית הספר אך לא להיות מוגבל אליו. אם התרגיל עוסק ב־have/has והילד מתקשה בעצם ב־he/she/it, חוזרים חצי צעד. אם הוא כבר שולט בנושא, ממשיכים לדיבור, שאלות, קריאה או כתיבה. כך הילד אינו מחכה לכיתה ואינו נגרר אחריה; ההתקדמות נבנית סביבו.

הפורמט המקוון גם חוסך חלק מהעומס הלוגיסטי. הילד לומד מהבית, יכול להשתמש במחברת ובחומרים שלו, והמורה יכול לשתף מסך, לכתוב משפטים בזמן אמת, להציג תמונות ולבצע משחקי שפה. עבור ילדים מסוימים עצם העובדה שהם נמצאים בסביבה מוכרת מורידה מתח ומקלה להשתתף.

הטיפ החשוב בבחירת מורה הוא לא לשאול רק "כמה שנות ניסיון יש לו?", אלא גם "איך הוא מגלה איפה הילד נתקע?". מורה שמסביר מצוין אך ממשיך באותה דרך גם כשהילד לא מבין אינו בהכרח ההתאמה הנכונה. הוראה פרטית טובה נמדדת ביכולת לשנות דרך, קצב ודוגמה לפי התגובה של הלומד.

איך נראה שיעור אונליין טוב על have ו-has לילד בכיתה ה׳?

שיעור טוב לא אמור להתחיל בארבעים דקות של הסבר דקדוקי. אפשר לפתוח בשיחה קצרה: What do you have in your room? הילד עונה, והמורה מקשיב. אחר כך נשאלת שאלה על אח, אחות או חבר. תוך כמה דקות אפשר כבר לראות אם התלמיד משתמש ב־have ו־has באופן טבעי, מתקן את עצמו או נמנע לחלוטין מהמבנה.

לאחר מכן מגיע שלב ההבהרה. המורה מציג כמה נושאים וממיין אותם עם הילד לשתי קבוצות. במקום לתת מיד את הכותרות, אפשר לתת לילד לגלות: מצד אחד he, she, it, Dana, my father, the dog; מצד שני I, you, we, they, my parents, the children. אחר כך מוסיפים has לקבוצה הראשונה ו־have לשנייה.

בשלב הבא התלמיד צריך לעבוד, לא רק להקשיב. הוא מתאר תמונות, בוחר דמויות, משנה יחיד לרבים ומתקן משפטים שגויים. משפט כמו My parents has a car הוא כלי מצוין כאשר מבקשים מהילד להסביר מה לא בסדר. להסביר טעות של דמות דמיונית לעיתים קל יותר מאשר להתמודד עם הטעות של עצמך.

אחר כך עוברים משפה מבוקרת לשפה חופשית יותר. במקום "השלם have/has", הילד מקבל משימה כמו "ספר לי שלושה דברים שיש לכל אחד מבני המשפחה". עכשיו הוא צריך לשלוף את המבנה בלי שהשאלה תגלה לו מה לתרגל. בשלב הזה המורה רואה אם הלמידה כבר מתחילה לעבור לשימוש.

בשיעור אישי אפשר גם לקבוע את כמות התיקון. אם הילד רגיש מאוד לטעויות, המורה יכול לתת משוב לאחר שסיים לדבר. אם הוא אוהב דיוק ומבקש שיתקנו אותו מיד, אפשר לעבוד אחרת. אותה שיטת הוראה אינה חייבת להתאים לשני תלמידים בני אותו גיל.

לקראת הסיום חשוב לבדוק עצמאות. המורה יכול לתת חמישה נושאים חדשים שלא הופיעו קודם: the school, my cousins, your sister, Ron and I, our teacher. הילד מחליט לבד. אם הוא טועה, אפשר לראות האם הוא מסוגל לתקן בעזרת שאלה אחת. זה מדד הרבה יותר משמעותי מהיכולת להעתיק טבלה.

בסיום אפשר לתת משימה קצרה מאוד לבית: חמישה משפטים על המשפחה או צילום של חפצים מהחדר וכתיבת משפט ליד כל אחד. שיעורי אנגלית אונליין אינם צריכים ליצור עוד ערימה של שיעורי בית. תרגול נכון הוא כזה שהילד מסוגל לבצע לבד ושמחבר את מה שנלמד לשימוש אמיתי.

איך לבנות ביטחון באנגלית דרך נושא קטן כמו have ו-has?

ביטחון באנגלית אינו נוצר מנאום מוטיבציה. הוא נבנה כאשר תלמיד חווה שוב ושוב מצב שבו משהו שלא הבין הופך למשהו שהוא מסוגל לעשות. דווקא נושא קטן כמו have/has יכול להיות נקודת מפנה. ילד שהגיע לשיעור משוכנע שהוא "לא מבין דקדוק" ויוצא ממנו מסוגל להסביר את הכלל, לתקן טעות ולייצר משפטים, מקבל ראיה מוחשית לכך שהוא מסוגל ללמוד.

לכן כדאי להיזהר ממשפטים כלליים כמו "אתה מצוין באנגלית" כאשר הילד עצמו מרגיש שהוא מתקשה. שבח מדויק משכנע יותר: "לפני עשר דקות התבלבלת ב־my parents, ועכשיו זיהית לבד שזה they ובחרת have." הילד יודע בדיוק על מה הוא מקבל משוב ויכול לשייך את ההצלחה לפעולה שעשה.

גם היחס לטעות משנה. טעות כמו She have אינה הוכחה שהלימוד נכשל. היא מצביעה על כך שהבחירה עדיין אינה אוטומטית. אם הילד מסוגל לתקן אותה אחרי ששואלים "she שייכת לאיזו קבוצה?", התקדמות כבר קיימת. המטרה הבאה היא להזדקק לפחות רמזים.

ילדים שמתביישים לדבר מול קבוצה זקוקים במיוחד למרחב שבו מותר להם לעצור. לפעמים חמש שניות של שקט לפני תשובה הן כל מה שנדרש. בכיתה, חמש שניות מרגישות ארוכות כי תלמידים אחרים כבר מצביעים. בשיעור אישי אפשר להשאיר את השקט הזה ולאפשר לילד להשלים את התהליך בעצמו.

היתרון של תרגול דיבור פעיל הוא שגם המבוגר מגלה שהילד יודע יותר ממה שנראה במבחן. תלמיד יכול לטעות באיות ובכל זאת להצליח לנהל חילופי משפטים פשוטים. אחר יכול לקבל ציונים סבירים אך להימנע מדיבור. לימוד אנגלית איכותי מסתכל על כמה מיומנויות ולא מגדיר את הילד לפי מספר אחד.

הגישה הזאת רלוונטית גם בהמשך הדרך. נער שצריך להציג עבודה, סטודנט שקורא מקורות באנגלית, עובד שצריך להשתתף בשיחה או אדם שמחפש עבודה בחברה בינלאומית – כולם זקוקים ליכולת להשתמש במה שהם יודעים בלי שהפחד משגיאה יעצור אותם. הביטחון מתחיל לעיתים בשיעורים בסיסיים מאוד, כאשר לומדים שטעות היא שלב שאפשר לתקן.

טיפ מעשי: פעם בשבוע בקשו מהילד להגיד משהו באנגלית שהוא יודע היום ולא ידע לפני שבוע. זה יכול להיות משפט אחד בלבד. המדידה הזאת מעבירה את תשומת הלב מציון ומהשוואה לאחרים אל התקדמות אישית.

מה הקשר בין have ו-has לבין Present Simple שהילד יפגוש שוב ושוב?

have ו־has הם שיעור מצוין לעיקרון רחב יותר באנגלית: הפועל יכול להשתנות לפי הנושא. בהמשך הילד יפגוש play/plays, like/likes, go/goes, watch/watches. במקרה של have השינוי בולט במיוחד משום שלא מוסיפים רק s; המילה עצמה הופכת ל־has. לכן הבנה טובה עכשיו יכולה להכין את הקרקע לנושאים הבאים.

אפשר להסביר לילד ש־he, she ו־it הם "הקבוצה המיוחדת" של Present Simple. עם רוב הפעלים הם מקבלים תוספת: He plays, She likes. עם have מתקבלת הצורה has. המטרה אינה ללמד את כל Present Simple בשיעור אחד, אלא לחבר את הידע החדש למפה גדולה יותר.

החיבור הזה עוזר במיוחד כאשר מגיעים ל־does. הילד לומד שבמשפט She likes pizza יש s, אבל בשאלה Does she like pizza? הפועל חוזר ל־like. בדיוק כפי ש־She has a dog הופך ל־Does she have a dog?. פתאום מה שנראה כמו חריג של have הופך לעיקרון מוכר.

אם מדלגים על ההבנה הזאת, הילד עלול לצבור כללים נפרדים: "אחרי he אומרים has", "אחרי does אומרים have", "ב־likes מוסיפים s", "בשאלה מורידים s". רשימה כזאת עובדת זמן מה אך הופכת כבדה. כאשר רואים את המערכת, יש פחות פריטים לזכור.

מורה לאנגלית בזום יכול להשתמש ב־have/has כבדיקת גשר לפני Present Simple רחב יותר. אם הילד עדיין אינו מזהה את קבוצת he/she/it, כדאי לייצב אותה. אם הוא כבר מבין אותה, אפשר להראות פעלים אחרים ולתת לו לגלות את הקשר. ההתקדמות אינה חייבת להתאים בדיוק למספר העמוד בספר.

זה גם המקום שבו תלמידים עם פערים נהנים במיוחד מהוראה מדורגת. לפעמים הם הגיעו לכיתה ה׳ עם כמה נושאים שלא התחברו ביניהם. כל אחד מהם מוכר בנפרד, אבל אין תמונה כוללת. בנייה מחדש של הקשרים יכולה לחסוך המון שינון בהמשך.

טיפ: כתבו שתי שורות זו מול זו: He has / He likes / He plays ומנגד They have / They like / They play. שאלו את הילד מה הוא מגלה בעצמו. התובנה שהוא ינסח במילים שלו עשויה להישאר יותר מהסבר ארוך.

תוכנית תרגול של שבעה ימים ל-have ו-has בלי להעמיס על הילד

יום ראשון – רק לזהות. לא מתחילים מהפועל. נותנים עשרה נושאים ומבקשים להמיר אותם לכינויי גוף: Dana → she, the dog → it, my parents → they, Ron and I → we. אם יש טעויות, נשארים כאן. המטרה היא לבנות בסיס נקי לפני שמכניסים החלטה נוספת.

יום שני – שתי הקבוצות. מסדרים את הכינויים לשתי משפחות: he/she/it = has ו־I/you/we/they = have. מוסיפים שמות ומילים מהיום הקודם. אפשר לעשות זאת בכרטיסים, בעל פה או על דף. חמש עד עשר דקות מספיקות.

יום שלישי – משפטים מהחיים. הילד כותב או אומר חמישה משפטים על דברים שיש בבית ובמשפחה. חשוב לערבב יחיד ורבים. לדוגמה: My sister has a computer. My parents have a car. Our dog has a toy. We have dinner at seven. עכשיו הכלל מקבל משמעות.

יום רביעי – מציאת טעויות. ההורה כותב בכוונה משפטים כמו My mother have a phone ו־My friends has homework. הילד הוא המורה ומתקן. אפשר לבקש ממנו להסביר את התיקון. ילדים רבים נהנים יותר לזהות טעות של מישהו אחר מאשר למלא שוב חוסרים.

יום חמישי – שאלות. רק אם המשפטים החיוביים כבר יציבים, מוסיפים Do you have…? ו־Does he have…?. בונים שלישיות של חיובי, שאלה ושלילה. לא מערבבים באותו יום גם have got אם הוא עדיין יוצר בלבול.

יום שישי – דיבור. חמש שאלות קצרות ללא כתיבה. הילד צריך לענות במשפט מלא. מותר לחשוב, מותר לטעות, ולא מתקנים באמצע כל משפט. בסיום בוחרים טעות חוזרת אחת ועובדים עליה. כך בונים גם שליפה וגם ביטחון.

יום שביעי – בדיקת עצמאות. נותנים חמישה משפטים חדשים לחלוטין, טקסט קצר או תמונה ומתבוננים. האם הילד משתמש בכלל בלי תזכורת? האם הוא מתקן את עצמו? אם כן, ממשיכים הלאה. אם לא, לא צריך להתחיל הכול מחדש; חוזרים רק לשלב שבו עדיין חסרה יציבות.

שאלות נפוצות על have ו-has בכיתה ה׳

1. איך הכי פשוט להסביר לילד מתי משתמשים ב-have ומתי ב-has?

המשפט הפשוט ביותר הוא: he, she ו־it מקבלים has; I, you, we ו־they מקבלים have. אבל לא כדאי לעצור בשינון המשפט הזה. מיד לאחר מכן צריך לתת לילד שמות ונושאים אמיתיים ולבקש ממנו להחליף אותם בכינויי גוף. לדוגמה, Mom = she = has, the boys = they = have, my dog = it = has. כך הוא מבין איך להשתמש בכלל כאשר לא מופיעים מולו he או they בצורה מפורשת.

אם הילד מתקשה, כדאי לעבוד כמה דקות רק על זיהוי הנושא ולא לערב מיד שאלות ושלילה. תרגול קצר, ברור ומדורג עדיף על הסבר ארוך. ברגע שהוא מסוגל לראות my friends ולהגיד מיד they, הבחירה ב־have הופכת פשוטה בהרבה. לאחר מכן אפשר לעבור בהדרגה למשפטים מלאים, דיבור ושאלות.

2. למה אומרים “He has” אבל “Does he have”?

במשפט חיובי אומרים He has a dog. כאשר בונים שאלה עם does, הפועל הראשי חוזר לצורת הבסיס ולכן אומרים Does he have a dog?. דרך ידידותית להסביר לילד היא לומר שהסימן של הגוף השלישי כבר נמצא ב־does, ולכן אין צורך לשנות גם את have.

אותו דבר קורה בשלילה: He doesn't have a dog. לא אומרים doesn't has. כדאי ללמד את שלושת המשפטים יחד רק לאחר שהמשפט החיובי יציב: He has / Does he have? / He doesn't have. השוואה חזותית עוזרת לילד לראות שהשינוי אינו מקרי.

3. האם צריך ללמד בכיתה ה׳ גם have got ו-has got?

אם המבנים מופיעים בחומר הלימוד של הילד, כדאי להסביר אותם, אבל לא בהכרח באותו רגע שבו הוא עדיין מנסה להבין את have/has הבסיסיים. ב־have got הכלל לגבי הנושא נשאר זהה: I/you/we/they have got ולעומת זאת he/she/it has got.

הקושי מופיע בשאלות ובשלילה, ולכן רצוי להפריד בין שתי המשפחות. אפשר ללמוד קודם She has a dog / Does she have a dog?, ובשלב אחר She has got a dog / Has she got a dog?. ערבוב מוקדם עלול לגרום לצורות כמו Does she has got. סדר בהוראה חשוב יותר מכמות החומר.

4. הילד יודע את הכלל אבל ממשיך לטעות. מה עושים?

צריך לבדוק באיזה שלב הוא טועה. ייתכן שהוא יודע שהמילה she מקבלת has אך אינו מזהה ש־my sister היא she. אולי הוא מתקשה ברבים, קורא לאט או מנסה לבחור לפי המילה הסמוכה לפועל. לכן במקום לומר שוב את הכלל, בקשו ממנו להסביר את הדרך שבה הגיע לתשובה.

אם הוא מסוגל לתקן את עצמו אחרי רמז קטן, זה סימן טוב: הידע קיים אך עדיין אינו אוטומטי. תרגול קצר בכמה ימים, שילוב של דיבור וכתיבה והפחתה הדרגתית של הרמזים יכולים לעזור. אם הקושי מופיע יחד עם פערים נוספים, מורה פרטי יכול לבדוק את התמונה הרחבה יותר.

5. כמה זמן צריך לתרגל have ו-has בכל יום?

אין צורך להפוך נושא קטן לשיעור של שעה. עבור ילדים רבים חמש עד עשר דקות ממוקדות יכולות להספיק לתרגול יומי. חשוב יותר שהתרגול יחזור לאורך כמה ימים ושבכל פעם תהיה משימה מעט שונה: פעם זיהוי נושא, פעם השלמה, פעם תיקון טעות ופעם דיבור.

כאשר הילד מתחיל להתעייף או לנחש, איכות התרגול יורדת. עדיף לסיים אחרי כמה תשובות מוצלחות ולחזור למחרת. המטרה אינה לספור כמה משפטים נפתרו אלא לבדוק האם הילד זקוק לפחות עזרה והאם הוא מצליח להשתמש בכלל גם בהקשר חדש.

6. האם כדאי לתקן את הילד בכל פעם שהוא אומר have במקום has?

לא תמיד. אם מטרת הפעילות היא תרגול ממוקד של have/has, בהחלט כדאי לתת משוב. אבל אם הילד מנסה לספר סיפור או לענות בחופשיות, עצירה אחרי כל טעות עלולה לפגוע בשטף ובנכונות לדבר. אפשר לרשום את הטעות ולחזור אליה לאחר שסיים.

חשוב גם להבדיל בין טעות חד־פעמית לטעות שחוזרת. אם הילד אמר פעם אחת she have ומיד אחר כך השתמש נכון ב־has, אין צורך להפוך זאת לאירוע. אם אותה טעות מופיעה כמעט בכל משפט, כדאי לעצור, לבדוק את הכלל ולבצע כמה דוגמאות ממוקדות.

7. איך אפשר לדעת אם הילד באמת הבין ולא רק זכר את הטבלה?

שנו את המשימה. אם הוא תרגל he/she/it, תנו שמות. אם הוא השלים משפטים, בקשו ממנו לייצר משפט בעצמו. אם הוא כתב, בקשו ממנו לדבר. אם הוא ראה משפט חיובי, בקשו להפוך אותו לשאלה. ידע שמצליח לעבור בין משימות שונות הוא בדרך כלל יציב יותר.

אפשר גם לבקש מהילד ללמד אתכם. אמרו בכוונה: My mother have a car ושאלו אם המשפט נכון. אם הוא מסוגל לתקן ולהסביר "my mother היא she ולכן has", הוא אינו רק מצטט תשובה אלא מפעיל את ההיגיון של הכלל.

8. מה עושים אם הילד מתבייש לדבר אנגלית למרות שהוא מצליח בתרגילים?

מתחילים ממשימות דיבור קטנות שבהן הסיכון נמוך. במקום לבקש "ספר לי באנגלית על המשפחה", שואלים שאלה קצרה עם התחלה צפויה: What does your brother have? הילד צריך לייצר משפט אחד. בהמשך מוסיפים עוד שאלה ועוד משפט.

רצוי לא לתקן כמה דברים בו־זמנית. אם המטרה היא has, מתמקדים בו. כאשר הילד חווה כמה הצלחות ברצף, אפשר להרחיב. שיעור פרטי באנגלית יכול להתאים במיוחד לתלמיד שמתקשה לדבר מול אחרים, משום שכל זמן הדיבור שייך לו ואין לחץ קבוצתי.

9. האם שיעורי אנגלית אונליין מתאימים לילד בכיתה ה׳?

הם יכולים להתאים מאוד כאשר השיעור בנוי לגיל הילד ולא נראה כמו הרצאה מול מסך. מורה יכול להשתמש בתמונות, משחקי התאמה, טקסטים קצרים, שיתוף מסך, שאלות בעל פה וכתיבה משותפת. היתרון הוא שהילד נמצא בבית ובכל זאת מקבל הוראה ישירה ואינטראקטיבית.

ההתאמה תלויה גם בילד. יש תלמידים שמתרכזים היטב מול מחשב, ואחרים זקוקים לשינויים תכופים בפעילות. בשיעור אחד על אחד ניתן לשנות קצב, לקצר משימה, להוסיף דיבור או לעבור לחומר חזותי בהתאם לתגובה של הילד, במקום לצפות ממנו להתאים את עצמו לקבוצה.

10. מתי have ו-has הופכים לבעיה שדורשת חיזוק רחב יותר באנגלית?

כאשר הטעות מופיעה יחד עם קשיים נוספים – למשל בלבול קבוע בכינויי גוף, קושי משמעותי לקרוא משפטים פשוטים, חוסר יכולת לבנות משפט בסיסי או פער גדול באוצר מילים – ייתכן שכדאי לא להסתפק בנושא נקודתי. have/has עשויים להיות רק הסימפטום שבו הפער נחשף.

במקרה כזה כדאי לבדוק את רמת הילד בצורה מסודרת ולבנות מסלול שמתחיל בנקודה הנכונה. לפעמים צריך לחזור קצת כדי להתקדם מהר יותר בהמשך. מורה שמזהה את החולשות המדויקות יכול לחבר בין דקדוק, קריאה, אוצר מילים, הבנת הנשמע ודיבור במקום לטפל בכל נושא כאי נפרד.

11. האם כדאי שההורה ילמד את הילד בעצמו או לקחת מורה פרטי?

אם מדובר בקושי קטן והילד משתף פעולה, הורה בהחלט יכול לעזור בעזרת תרגול קצר ומסודר. אין צורך לקחת שיעור פרטי לכל טעות. השאלה היא מה קורה כאשר מנסים לתרגל. אם כמה דקות של הסבר פותרות את הבעיה, מצוין. אם התרגול הופך שוב ושוב לעימות או שההורה אינו בטוח איך להסביר, עזרה חיצונית יכולה להקל.

מורה פרטי גם יכול לראות דברים שקשה לראות מתוך שיעורי הבית בלבד. הוא שומע את הילד מדבר, רואה כיצד הוא קורא, בודק מה הוא עושה בלי רמזים ומשווה בין סוגי משימות. כך אפשר לקבוע אם יש צורך בחיזוק נקודתי או בתהליך רחב יותר.

12. מה הדרך הטובה ביותר להכין ילד למבחן שיש בו have ו-has?

לא להתחיל בלילה שלפני המבחן. כמה ימים קודם כדאי לוודא שהילד מזהה את שתי הקבוצות, ואז לתרגל משפטים עם שמות, יחיד ורבים. בהמשך מוסיפים שאלות ושלילה רק אם הן חלק מהחומר. ביום שלפני המבחן עדיף לבצע חזרה קצרה מאשר להעמיס עשרות תרגילים.

חשוב גם לתרגל בלי טבלה לפחות פעם אחת. במבחן הילד צריך לשלוף את הידע בעצמו. אפשר לתת לו חמישה משפטים חדשים ולבקש שיסביר בקול את הבחירה. אם הוא יודע לומר "my parents זה they ולכן have", יש לו אסטרטגיה שהוא יכול לקחת איתו גם כשההורה והמורה אינם לידו.

מה ילד באמת צריך לקחת מהשיעור הזה הלאה?

המטרה אינה שהילד יוכל לדקלם שתי שורות דקדוק. המטרה היא שהוא יראה נושא במשפט, יבין מי עומד מאחוריו ויבחר את הצורה המתאימה בלי פחד. He, she, it – has; I, you, we, they – have הוא בסיס טוב, אבל השליטה מתחילה כאשר my brother, the dog, our friends ו־Dana and I כבר אינם מבלבלים אותו.

חשוב לא פחות שהוא יבין שטעות אינה אומרת שהוא "לא יודע אנגלית". לפעמים חסר חיבור אחד קטן בין שני דברים שהוא כבר יודע. כאשר מגלים את החיבור הזה, מפשטים אותו ומתרגלים אותו בהקשרים שונים, נושא שהיה מקור לתסכול יכול להפוך לאחד הדברים הברורים ביותר.

להורים כדאי לחפש התקדמות ולא שלמות. הילד אינו חייב לעבור מאפס טעויות לשליטה מוחלטת ביום אחד. אם הוא מתחיל לזהות את הטעות בעצמו, זקוק לפחות תזכורות ומצליח להשתמש ב־have וב־has גם בדיבור ולא רק בדף עבודה, אלה סימנים משמעותיים של למידה.

כאשר הקושי הוא חלק מפער רחב יותר, לימוד אנגלית אונליין אחד על אחד יכול לספק מסגרת שבה לא צריך לנחש מה חסר. מורה יכול לבדוק את נקודת ההתחלה, לחזור לנושא קודם אם צריך, לחזק את המבנה הנוכחי ולחבר אותו בהדרגה לקריאה, דיבור, אוצר מילים והבנת הנשמע.

עבור ילד בכיתה ה׳, שיעור אישי טוב אינו צריך להרגיש כמו עוד שעה של בית ספר. הוא צריך להיות מקום שבו אפשר לשאול שוב, לטעות בלי מבוכה, לקבל הסבר בדרך אחרת ולהרגיש שהחומר מתקדם בקצב שאפשר לעמוד בו. אותו עיקרון נכון גם לנערים ולמבוגרים שחוזרים ללמוד אנגלית אחרי שנים ומגלים שהקושי שלהם אינו חוסר יכולת אלא פערים שלא קיבלו פעם מענה מדויק.

אם have ו־has הם רק הנקודה הראשונה שבה אתם רואים שהילד מתחיל לאבד ביטחון, אין צורך לחכות עד שהפער יגדל. אפשר להתחיל מחיזוק קטן, ברור ומעשי. לעיתים ברגע שהבסיס מסתדר, גם שאר האנגלית מתחילה להרגיש פחות מאיימת.

ומי שמרגיש שהגיע הזמן למסגרת רגועה ומותאמת יכול לשקול שיעורי אנגלית אונליין עם מורה פרטי, שבהם התלמיד אינו צריך להתאים את עצמו לקצב של כולם. אפשר להתחיל בדיוק מהמקום שבו הוא נמצא, לבנות שליטה שלב אחר שלב, ולאפשר לדקדוק להפוך מכלל שמפחדים לשכוח לכלי שיודעים להשתמש בו.

מקורות מקצועיים

ההסברים במדריך נשענים בעיקר על כללי הדקדוק המקובלים ועל עקרונות הוראה שבהם כלל קצר משולב בהקשר, תרגול ושימוש פעיל. המקורות הבאים נבחרו משום שהם מוסדות חינוכיים ולשוניים מוכרים ומספקים מידע ישיר הרלוונטי ל־have/has, ללימודי אנגלית לילדים ולהוראה ממוקדת.

Cambridge Dictionary – English Grammar Today: Have – Grammar. Cambridge מסביר את צורות הפועל have, כולל העובדה שב־Present Simple גוף שלישי יחיד משתמש ב־has. המקור מועיל במיוחד להבנת ההבדל בין have כפועל מרכזי לבין שימושים נוספים שלו. זהו מקור לשוני סמכותי שמתאים לבדיקת הכללים שעליהם מבוססים ההסברים במדריך.

British Council – LearnEnglish Kids: Grammar Practice. אזור הדקדוק לילדים של British Council כולל פעילויות בנושאים כמו have got ומדגים שימוש ב־have עם I/you/we/they וב־has עם he/she/it. הערך שלו למאמר הוא גם באופן שבו הדקדוק מוצג דרך משפטים, משחקים ותרגול ולא רק באמצעות הגדרה תאורטית.

Education Endowment Foundation: One to one tuition. ה־EEF מרכז ראיות מחקריות על הוראה אישית ומדגיש את הפוטנציאל של תמיכה ממוקדת לתלמידים שמתקשים בתחומים מסוימים, לצד החשיבות של קישור ההוראה לצרכים האמיתיים של התלמיד ומעקב אחר ההתקדמות. המקור תומך בחלקים שעוסקים ביתרון של הוראה ממוקדת ולא בהבטחות לתוצאה אחידה לכל תלמיד.

משרד החינוך – תוכנית לימודים באנגלית ליסודי: English Elementary Curriculum. המקור הרשמי מציג את מסגרת לימודי האנגלית בבתי הספר היסודיים בישראל, כולל יעדים של הבנה, הפקה ושימוש בשפה בהתאם לרמת התלמיד. הוא חשוב להקשר הישראלי משום שהוא מזכיר שהמטרה אינה שינון דקדוק בלבד אלא בניית יכולת להשתמש באנגלית במיומנויות שונות.