1000 שאלות ותשובות על Relative Clauses – המדריך המלא ל-Who, Which, That ו-Whose

1000 שאלות ותשובות על משפטי זיקה Relative Clauses – Who/Which/That/Whose

על הדף מופיעים שני משפטים פשוטים: I met a woman. She works at the hospital. כל משפט בפני עצמו ברור. ואז מגיעה ההוראה: חברו אותם למשפט אחד. פתאום מתחילה ההתלבטות. צריך לכתוב who? אולי that? האם בכלל אפשר which? ומה קורה אם במקום "היא עובדת בבית החולים" המשפט השני היה "המכונית שלה חדשה"? תלמיד שעד לפני רגע הרגיש שהוא מבין את המילים מגלה שהבעיה איננה אוצר המילים אלא היכולת לחבר רעיונות באנגלית בצורה טבעית.

זה בדיוק המקום שבו Relative Clauses, או בעברית משפטי זיקה ופסוקיות זיקה, הופכים מנושא דקדוקי שנראה טכני לכלי שימושי מאוד. בלי המבנה הזה אפשר לייצר משפטים קצרים: "יש לי מורה. המורה גר בלונדון. המורה מלמד אונליין." עם משפט זיקה אפשר לומר: I have a teacher who lives in London and teaches online. השפה נעשית מחוברת יותר, מדויקת יותר ופחות מקוטעת.

הקושי הגדול הוא שתלמידים רבים מכירים את המילים who, which, that, whose, אבל אינם יודעים לבחור ביניהן במהירות. בזמן תרגיל הם אולי מצליחים לחשוב חצי דקה ולמצוא תשובה. בזמן שיחה אין חצי דקה. המחשבה ממשיכה, האדם שמולכם מחכה, והמשפט צריך לצאת. לכן המטרה האמיתית איננה רק לקבל ציון טוב בדף עבודה, אלא להפוך את המבנה למשהו שהמוח יכול לשלוף בזמן קריאה, כתיבה ודיבור.

המדריך הזה בנוי סביב רעיון של 1000 שאלות ותשובות על Relative Clauses, אבל לא בדרך של אלף שורות כמעט זהות שאפשר לסמן ולשכוח. נבנה כאן מנגנון תרגול שמאפשר ליצור אלף משימות שונות: זיהוי, השלמה, חיבור משפטים, תיקון טעויות, תרגום ודיבור. כך אפשר להבין לא רק מה התשובה הנכונה, אלא למה היא נכונה ומה צריך לחפש בפעם הבאה.

לתלמיד שמסתבך שוב ושוב באותו כלל, עוד מאה שאלות מאותו סוג לא תמיד יפתרו את הבעיה. לפעמים הוא בכלל לא מזהה מי מבצע את הפעולה. לפעמים הוא מבלבל בין אדם לחפץ. לפעמים הוא אינו מבין שהפסיק משנה את סוג פסוקית הזיקה. ולפעמים הוא יודע את הכלל היטב אבל עדיין לא מצליח להשתמש בו בזמן אמת. כאן לימוד אנגלית בהתאמה אישית יכול לעשות הבדל: במקום לתת לכולם אותו דף עבודה, אפשר לזהות בדיוק את השלב שבו החשיבה נתקעת ולעבוד עליו.

למה דווקא Relative Clauses גורמים לכל כך הרבה תלמידים לעצור באמצע משפט?

בעברית אנחנו משתמשים במילה "ש" בצורה רחבה מאוד: הילד שגר לידנו, הספר שקניתי, החברה שהמנהל שלה התקשר, הטלפון שהזמנתי. באנגלית אין מילה אחת שמחליפה בצורה מושלמת את ה"ש" הזאת. המוח צריך לקבל החלטה: האם מדובר באדם, בדבר, בשייכות, במידע חיוני או במידע נוסף? הבחירה הזאת מתרחשת באמצע בניית המשפט ולכן היא עלולה להאט את הדיבור.

הבעיה מתחילה לעיתים כאשר לומדים את הנושא באמצעות כלל מקוצר מדי: "Who לאנשים, which לדברים, that לשניהם." המשפט הזה שימושי כנקודת התחלה, אבל הוא אינו מספיק. הוא לא מסביר מתי that אינו מתאים, מתי אפשר למחוק לגמרי את כינוי הזיקה, למה מופיעים פסיקים בחלק מהמשפטים, מה תפקידו של whose, ומה ההבדל בין The student who called me לבין The student who I called.

כתוצאה מכך נוצרת תופעה מוכרת: תלמיד מצליח בשאלות בסיסיות אבל נופל ברגע שהמבנה משתנה. אם הוא רואה The man ___ works here, קל יחסית לבחור who. אם הוא רואה The man ___ I met yesterday, הוא כבר עשוי להוסיף בטעות he, למחוק מילה שאסור למחוק או לחשוב ש-who אינו מתאים מפני שהפועל מופיע אחרי I ולא מיד אחרי החסר.

אם משאירים את הבלבול הזה לאורך זמן, הוא אינו נשאר רק בפרק אחד במחברת הדקדוק. משפטי זיקה מופיעים בטקסטים, במיילים, בתיאורי אנשים, בפרזנטציות, בראיונות עבודה, בהוראות, בכתבות ובשיחה יום-יומית. תלמיד שמדלג עליהם בזמן קריאה עלול להבין כל מילה בנפרד ועדיין לא להבין למי מתייחס חלק מהמשפט.

טעות נפוצה היא לנסות לזכור את כל הכללים בו-זמנית. דרך יעילה יותר היא לפרק את ההחלטה לשאלות קצרות: על מי או על מה אני מוסיף מידע? האם זה אדם או דבר? האם אני מדבר על שייכות? האם המידע הכרחי לזיהוי? האם כינוי הזיקה הוא הנושא או המושא? ברגע שמתרגלים את סדר השאלות הזה שוב ושוב, הבחירה נעשית הרבה פחות מסתורית.

בשיעור אנגלית אונליין אחד על אחד אפשר לראות את תהליך החשיבה הזה בזמן אמת. המורה אינו מסתפק בכך שהתשובה הייתה שגויה. הוא יכול לשאול מה גרם לתלמיד לבחור which, לתת שני משפטים דומים עם שינוי אחד בלבד, ואז להעביר את אותו כלל ממשפט כתוב לשיחה. זה חשוב במיוחד למי שכבר "למד Relative Clauses" בעבר אבל עדיין אינו מרגיש שהוא באמת שולט בהם.

מהו Relative Clause ואיזה תפקיד הוא עושה בתוך המשפט?

Relative Clause הוא חלק במשפט שמוסיף מידע על שם עצם, אדם, חפץ, מקום או רעיון שהוזכרו. במשפט The woman who teaches me is from Manchester, החלק who teaches me מסביר איזו אישה. במשפט The laptop that I bought is very light, החלק that I bought מזהה איזה מחשב נייד. המבנה מאפשר לקחת שני רעיונות ולחבר אותם בצורה טבעית.

חשבו על שני המשפטים: I know a boy. He speaks four languages. במקום לחזור על boy/he, אפשר לומר I know a boy who speaks four languages. כינוי הזיקה who מחבר בין המידע ומייצג את אותו ילד בתוך הפסוקית. זו איננה רק דרך לקצר משפטים; היא מאפשרת למאזין להבין מיד איזה אדם או דבר אנחנו מתארים.

לפי ההסברים של Cambridge Dictionary בנושא Relative Pronouns, כינויי הזיקה הנפוצים כוללים who, whom, whose, which ו-that, והבחירה תלויה במה שאליו מתייחסים ובסוג הפסוקית. זו נקודה משמעותית: הבחירה איננה אקראית ואיננה מבוססת רק על "מה נשמע לי טוב". יש מבנה שאפשר ללמוד לזהות.

חשוב גם להפריד בין שם העצם שאנחנו מתארים לבין התפקיד של כינוי הזיקה בתוך הפסוקית. במשפט The teacher who called me, המורה מבצע את פעולת ההתקשרות, ולכן who הוא הנושא של הפסוקית. במשפט The teacher who I called, אני ביצעתי את הפעולה והמורה קיבל אותה, ולכן who הוא המושא. ההבדל הזה יקבע בהמשך אם ניתן להשמיט את כינוי הזיקה.

טעות נפוצה של תלמידים היא לתרגם את המשפט כולו מעברית לאנגלית מילה אחר מילה. במקום זאת כדאי לחשוב בשני חלקים. תחילה בונים משפט בסיס: The teacher is excellent. אחר כך שואלים איזה מידע רוצים להוסיף על teacher: She teaches my son. מחברים: The teacher who teaches my son is excellent. כאשר עובדים בצורה הזאת כמה פעמים, מבנה המשפט מתחיל להיות ברור לעין ולאוזן.

תרגיל טוב שאפשר להתחיל כבר עכשיו הוא לקחת חמישה אנשים וחמישה חפצים מהחיים שלכם ולתאר כל אחד באמצעות Relative Clause. למשל: The colleague who sits next to me…, The app that I use every morning…, The neighbour whose dog barks at night…. ככל שהדוגמאות קשורות לחיים האמיתיים, קל יותר להפוך את הדקדוק לכלי תקשורתי ולא לפרק תאורטי.

WHO – הרבה יותר מאשר "המילה שמשתמשים בה לאנשים"

הכלל הראשון שרוב התלמידים זוכרים הוא who = אנשים. הוא נכון כבסיס, אבל חשוב לראות מה who עושה במשפט. במשפט The girl who lives upstairs is a student, who אינו רק "מחבר". הוא מחליף את girl בתוך הפסוקית ומשמש כנושא של lives. לכן לא נכתוב The girl who she lives upstairs. כבר יש לנו נושא לפועל: who.

זו אחת הטעויות השכיחות אצל דוברי עברית. בעברית אפשר לחשוב "הבחורה שהיא גרה למעלה", ובדיבור לא פורמלי מבנים דומים נשמעים לעיתים טבעיים. באנגלית התקנית נוצר כאן כפל נושא. אותו דבר קורה במשפטים כמו The man who he works with me או The teacher who she helped us. אם who עצמו מבצע את הפעולה, אין צורך ב-he או she.

לעומת זאת, במשפט The woman who I met yesterday works here, הנושא של met הוא I. כאן who מייצג את האישה כמושא של הפועל. ההבחנה הזאת חשובה מפני שב-defining relative clause ניתן לעיתים להשמיט את כינוי הזיקה כשהוא מושא: The woman I met yesterday works here. המשמעות נשארת ברורה.

תלמיד שמתרגל רק "בחר who או which" עלול לא לפתח את היכולת הזאת. כדאי לשאול בכל פעם: מי עושה את הפעולה בתוך הפסוקית? אם התשובה היא האדם שכבר תיארנו, who הוא הנושא ולא נוכל פשוט למחוק אותו. אם מישהו אחר מבצע את הפעולה על אותו אדם, who עשוי להיות מושא.

באנגלית מדוברת אפשר לעיתים להשתמש גם ב-that במקום who בתוך defining clause: The guy that works with me. עם זאת, who נשמע טבעי מאוד כשמדובר באנשים. הבחירה מושפעת גם מסגנון, ממשלב ומהמבנה כולו, ולכן עדיף לא להפוך את that ל"מילת הצלה" שמכניסים לכל מקום.

בשיעור פרטי באנגלית בזום אפשר לתרגל את ההבדל דרך שאלות אישיות במקום רק דרך משפטים מלאכותיים. המורה יכול לשאול: Who is someone who inspires you?, Do you know anyone who works at night?, Who is a person you spoke to this week? כך המוח לומד לעבור מן הכלל אל שימוש אמיתי, והמורה יכול לתקן מיד אם מופיע כפל נושא או סדר מילים בעייתי.

דוגמאות מהירות עם WHO

• Who is the person who usually helps you at work? – האדם שמבצע את הפעולה הוא who.
• The teacher who explained it was very patient. – teacher הוא המבצע של explained.
• The teacher who I asked gave me another example. – I הוא המבצע; teacher הוא המושא.
• She is the woman who runs the department. – אין להוסיף she אחרי who.
• The man I saw at the station is my neighbour. – כינוי הזיקה הושמט מפני שהוא מושא ב-defining clause.

WHICH – איך להשתמש בו נכון בלי להפוך כל "ש" בעברית ל-which

Which משמש בעיקר כאשר אנחנו מוסיפים מידע על דברים, חפצים, בעלי חיים במגוון הקשרים ולעיתים גם על רעיון או משפט שלם. בדוגמה בסיסית, The computer which is on the desk belongs to me, המחשב הוא הנושא של is. לכן which נדרש כחלק מהמבנה ולא נוסיף אחריו it.

הטעות המקבילה לכפל הנושא עם who היא The computer which it is on the desk…. תלמיד יודע שמדובר בחפץ ולכן בוחר which, אבל אז מתרגם גם את "הוא" מעברית ומוסיף it. הפתרון הוא לא לשנן איסור חדש אלא לזהות תפקיד: which כבר מייצג את computer בתוך הפסוקית.

כאשר which הוא מושא ב-defining clause, לעיתים אפשר להשמיט אותו: The book which I ordered arrived יכול להפוך ל-The book I ordered arrived. שימו לב שהמבנה נשאר ברור מפני שאחרי החסר מופיע נושא אחר, I. זה רמז מצוין לתלמידים שמנסים להבין האם ההשמטה אפשרית.

Which חשוב במיוחד גם ב-non-defining clauses: My laptop, which I bought last year, is already broken. כאן המידע שבין הפסיקים אינו דרוש כדי לדעת באיזה מחשב מדובר; הדובר כבר זיהה אותו כ-my laptop. הפסוקית רק מוסיפה פרט. במבנה כזה לא מחליפים בדרך כלל את which ב-that.

ברמות מתקדמות יותר, which יכול להתייחס גם לרעיון שלם שקדם לו: He missed the meeting, which surprised everyone. המילה which אינה מתארת כאן meeting בלבד; היא מתייחסת לעובדה שהוא החמיץ את הפגישה. זה מבנה שימושי מאוד בכתיבה, בפרזנטציות ובשיחה מתקדמת משום שהוא מאפשר להגיב על רעיון שלם בלי לפתוח משפט חדש.

תרגול שימושי הוא להסתכל סביב וליצור משפטים על חפצים אמיתיים: The chair which is near the window…, The program which I use for work…, The website which helped me…. לאחר מכן אומרים שוב את המשפטים ומנסים, כאשר מותר, להשמיט את which. ההשוואה בין שתי הגרסאות מלמדת הרבה יותר מעוד כלל מודפס.

THAT – המילה הגמישה שגורמת גם להרבה טעויות

That נוחה מאוד מפני שב-defining relative clauses היא יכולה להתייחס גם לאנשים וגם לדברים. אפשר לומר The person that called me וגם The email that arrived this morning. בגלל הגמישות הזאת תלמידים רבים מפתחים הרגל להשתמש בה בכל מצב. בהתחלה זה נראה כמו פתרון יעיל, אבל בהמשך ההרגל עלול להסתיר את ההבדלים החשובים בין סוגי פסוקיות הזיקה.

הכלל המרכזי שצריך לזכור הוא ש-that מזוהה במיוחד עם defining relative clauses, שבהן המידע נחוץ כדי לזהות את האדם או הדבר. למשל: The students that finished the test can leave. אנחנו מדברים על קבוצת תלמידים מסוימת – אלה שסיימו. אם נוציא את הפסוקית ונאמר רק The students can leave, המשמעות תשתנה.

לעומת זאת, במשפט עם מידע נוסף המופרד בפסיקים, משתמשים ב-who או which ולא ב-that: My brother, who lives in Bristol, is visiting us. העובדה שהוא גר בבריסטול היא מידע נוסף. לא נכתוב כאן בדרך הרגילה My brother, that lives in Bristol…. ההבדל הזה חשוב במיוחד בכתיבה.

גם כאשר that משמש כמושא ב-defining clause ניתן לעיתים להשמיט אותו: The film that we watched יכול להפוך ל-The film we watched. אבל כאשר that הוא הנושא, ההשמטה אינה אפשרית בצורה הרגילה: The film that won the award זקוק ל-that משום שהוא מייצג את הסרט שמבצע את הפעולה של won.

אחת הדרכים הפשוטות להפסיק לנחש היא לבדוק מה מופיע מיד אחרי כינוי הזיקה. אם מופיע פועל – כמו that works, that broke, that arrived – יש סיכוי גבוה שכינוי הזיקה עצמו הוא הנושא. אם מופיע נושא מפורש – that I bought, that she chose, that we discussed – כינוי הזיקה הוא בדרך כלל המושא.

מורה לאנגלית בזום יכול לקחת עשרה משפטים שהתלמיד עצמו אומר במהלך שיחה ולבדוק איתו איפה that טבעי, איפה who או which עדיפים, ואיפה אפשר בכלל לוותר על כינוי הזיקה. כך התלמיד אינו לומד "חוק של יום שלישי" שייעלם עד סוף השבוע, אלא מתקן את האנגלית שהוא באמת משתמש בה.

WHOSE – המילה הקטנה שפותרת משפטים שתלמידים נוטים לסבך

Whose עונה על רעיון של שייכות: של מי הדבר, למי הוא שייך, או מה הקשר בין אדם או דבר לבין שם עצם אחר. למשל: I met a student whose mother is a doctor. במקום לומר "פגשתי תלמיד. אמא שלו רופאה", אנחנו מחברים את שני הרעיונות במשפט אחד.

טעות נפוצה היא לחפש דרך לתרגם "שלו/שלהם" באמצעות his, her או their בתוך הפסוקית: The boy who his father works here…. באנגלית תקנית, whose כבר מבטא את הקשר: The boy whose father works here…. אין צורך להוסיף his.

חשוב להבחין גם בין whose לבין who's. המילה who's היא קיצור של who is או who has; היא אינה מבטאת שייכות. לכן The woman who's car is outside שגוי אם הכוונה היא "האישה שהמכונית שלה בחוץ". הנכון הוא The woman whose car is outside.

נקודה שפחות תלמידים מכירים היא ש-whose אינה מוגבלת רק לבני אדם. Cambridge מציג שימוש ב-whose גם ביחס לבעלי חיים ולדברים. לכן משפט כמו We visited a company whose products are sold worldwide הוא אפשרי וטבעי. זה שימוש מועיל במיוחד באנגלית עסקית ובכתיבה רשמית.

כדי לבחור whose, חפשו שני שמות עצם שיש ביניהם קשר של שייכות. The employee + the employee's computer הופך ל-The employee whose computer…. The company + its offices יכול להפוך ל-The company whose offices…. ברגע שרואים את המבנה הזה, whose נעשית הרבה פחות מפחידה.

תרגיל מצוין הוא לתאר אנשים שאתם מכירים בלי לומר את שמם. למשל: He is a friend whose son plays football, או She is the colleague whose desk is next to mine. במשפטים כאלה הדקדוק משרת מטרה תקשורתית אמיתית: לתת למאזין מספיק מידע כדי להבין על מי מדברים.

Defining ו-Non-Defining Relative Clauses – ההבדל שהפסיק הקטן יכול לחשוף

אחד השלבים החשובים באמת בנושא הוא להבין שלא כל Relative Clause עושה את אותה עבודה. Defining relative clause נותנת מידע שמגדיר על מי או על מה אנחנו מדברים. Non-defining relative clause מוסיפה מידע על אדם או דבר שכבר מזוהים. ההבדל יכול להשפיע על הפסיקים, על בחירת כינוי הזיקה ולעיתים גם על המשמעות.

השוו: The employees who work from home will join online. המשפט מדבר על העובדים שעובדים מהבית, לא בהכרח על כל העובדים. הפסוקית מגדירה את הקבוצה. עכשיו השוו: Our employees, who work from home, will join online. כאן מבנה הפסיקים עשוי לרמוז שהמידע על העבודה מהבית חל על כלל העובדים שאנחנו מדברים עליהם והוא מוצג כמידע נוסף.

ב-defining clauses אין בדרך כלל פסיקים סביב הפסוקית, וניתן להשתמש בהתאם למבנה ב-who, which או that. ב-non-defining clauses הפסוקית מופרדת בדרך כלל בפסיקים ואינה משתמשת ב-that כתחליף הרגיל ל-who או which. ה-British Council מסביר את ההבחנה בין סוגי פסוקיות הזיקה ומציג את השימושים של who, which, that ו-whose.

הטעות הנפוצה היא להתייחס לפסיקים כאל קישוט. למעשה, הם עוזרים לקורא להבין אם המידע חיוני לזיהוי או רק הערת ביניים. במשפטים מסוימים שינוי הפיסוק משנה את הפרשנות. לכן תלמיד שרוצה לשפר כתיבה באנגלית צריך ללמוד Relative Clauses ופיסוק ביחד ולא כשני נושאים נפרדים.

כדי לבדוק את עצמכם, נסו למחוק זמנית את הפסוקית. אם נשאר ברור בדיוק על מי או על מה מדובר, ייתכן שמדובר במידע נוסף. אם המחיקה גורמת לכך שלא ברור איזה אדם או איזה חפץ התכוונתם אליו, הפסוקית כנראה מגדירה. זו אינה בדיקה מכנית שמתאימה לכל הקשר אפשרי, אבל היא כלי חשיבה מצוין ללומדים.

בשיעורי אנגלית אונליין אפשר לעבוד על הזוגות האלה באמצעות שינוי קטן בכל פעם. המורה מציג שני משפטים כמעט זהים, התלמיד מסביר כיצד הפסיקים משנים את המשמעות, ואז יוצר דוגמה משלו. השלב האחרון חשוב: כאשר תלמיד מסוגל לייצר הבדל משמעות בעצמו, הוא כבר לא רק מזהה תשובה נכונה אלא מתחיל לשלוט במבנה.

מתי אפשר למחוק Who, Which או That – ומתי אסור?

השמטת כינוי הזיקה היא נקודה שמבלבלת אפילו תלמידים שמכירים את הכללים הבסיסיים. לפעמים רואים The book that I bought, ולפעמים The book I bought. שתי הצורות יכולות להיות תקינות. לעומת זאת, The man works here is my uncle אינו תחליף רגיל ל-The man who works here is my uncle. מה גורם להבדל?

המפתח הוא תפקידו של כינוי הזיקה. כאשר הוא מושא ב-defining clause, ניתן לעיתים קרובות להשמיט אותו. במשפט The book that I bought, הנושא של bought הוא I. הספר הוא הדבר שקניתי. לכן אפשר לומר The book I bought.

כאשר כינוי הזיקה הוא נושא, אי אפשר פשוט להעלים אותו. במשפט The book that explains the rule, הספר עצמו "מסביר". אם נמחק את that ונכתוב The book explains the rule…, שינינו את מבנה המשפט. לכן עלינו להשאיר את כינוי הזיקה.

דרך מהירה לתרגול היא לבחון את המילים שאחרי who/which/that. The woman who works… – אחרי who מגיע פועל, ולכן who מבצע את הפעולה. The woman who I know… – אחרי who מגיע I, נושא אחר, ולכן who הוא המושא. בדוגמה השנייה ניתן לעיתים לומר The woman I know.

תלמידים שמנסים להשמיט מילים רק משום ששמעו דוברי אנגלית עושים זאת עלולים ליצור משפטים חסרים. עדיף להבין את המבנה ורק אז לקצר. באנגלית טבעית קיימות השמטות רבות, אבל קיצור טוב מגיע אחרי הבנה ולא במקומה.

בשיעור אישי אפשר להפוך את הנושא למשחק מהיר: המורה מקריא משפט, והתלמיד אומר בתוך שתי שניות "keep" או "drop". אחר כך הוא מסביר למה. בשלב הבא הופכים את המשפט לשאלה או משלבים אותו בשיחה. כך הידע עובר מזיהוי איטי לשליפה מהירה.

הפסיק שמשנה משמעות: למה פיסוק הוא חלק מהדקדוק ולא פרט שולי

תלמידים רבים מתמקדים בבחירת who או which ושוכחים לחלוטין את הפסיקים. בכתיבה, זו יכולה להיות טעות משמעותית. Relative Clause שאינה מגדירה את שם העצם אלא רק מוסיפה עליו מידע מופרדת בדרך כלל בפסיקים. פסוקית שמגדירה איזה אדם או איזה דבר אנחנו מתכוונים אליו אינה מופרדת באותה צורה.

ניקח את המשפט My sister who lives in London is a lawyer. בהקשר מתאים הוא יכול לרמוז שיש יותר מאחות אחת, והדובר מזהה את האחות הרלוונטית באמצעות העובדה שהיא גרה בלונדון. לעומת זאת, My sister, who lives in London, is a lawyer מציג את המגורים בלונדון כמידע נוסף על אחות שכבר מזוהה.

המשמעות המדויקת תמיד תלויה בהקשר, ולכן אין טעם ללמד פסיקים באמצעות צבע אדום בלבד. צריך לשאול איזו תמונה הקורא מקבל. מי כבר מזוהה? מה המידע החדש? מה יקרה אם נסיר את הפסוקית? כאשר תלמיד עונה על השאלות האלה, הוא מבין מדוע הפיסוק נמצא שם.

הנושא חשוב במיוחד לתלמידי תיכון, לסטודנטים ולאנשים שכותבים באנגלית במסגרת עבודה. במייל קצר אולי טעות פסיק לא תמנע הבנה, אבל במסמך מקצועי או בכתיבה אקדמית הדיוק עוזר להציג רעיונות בצורה ברורה ומבוקרת יותר.

טיפ מעשי הוא לקרוא משפטים עם non-defining clause בקול ולשים לב שהמידע הנוסף נשמע לעיתים כמו הערת ביניים. הקריאה בקול אינה מחליפה כלל דקדוקי, אבל היא עוזרת לחבר בין סימני הפיסוק לבין הקצב הטבעי של המשפט.

בשיעור אנגלית אישי אפשר לעבוד עם טקסט שהתלמיד באמת צריך לכתוב: אימייל, פסקה לבית הספר, תיאור פרויקט או תשובה לשאלה. במקום ללמוד פסיקים בבידוד, בודקים כיצד שינוי הפסיק משנה את המסר שהתלמיד עצמו רוצה להעביר. כך הדקדוק מקבל תפקיד ברור.

10 טעויות Relative Clauses שדוברי עברית נוטים לעשות – ומה לעשות במקום

הטעות הראשונה היא כפל נושא: The man who he called me. אם who הוא הנושא, אין צורך ב-he. הנכון: The man who called me. הדרך לתקן את ההרגל היא לסמן בכל פסוקית מי מבצע את הפועל לפני שמתחילים לחשוב על התרגום לעברית.

הטעות השנייה היא שימוש ב-which עבור אנשים: The teacher which helped me. בדרך כלל נשתמש ב-who לאדם: The teacher who helped me. זה נראה בסיסי, אבל תחת לחץ של דיבור המוח לעיתים בוחר את המילה הראשונה שהוא זוכר. תרגול בעל פה חשוב בדיוק בגלל זה.

הטעות השלישית היא שימוש ב-that בתוך non-defining clause עם פסיקים: My father, that lives in Haifa…. במבנה הזה נשתמש ב-who: My father, who lives in Haifa,… לא מספיק לזהות "אדם"; צריך לזהות גם את סוג הפסוקית.

הטעות הרביעית היא בלבול בין whose ל-who's. Whose מבטא שייכות. Who's הוא קיצור של who is או who has. נסו לפתוח בראש את הקיצור. אם who is car נשמע בלתי אפשרי, כנראה שאתם צריכים whose.

הטעות החמישית היא כפל מושא: The book that I bought it yesterday. That כבר מייצג את הספר כמושא של bought; אין צורך ב-it. הנכון: The book that I bought yesterday, או ב-defining clause גם The book I bought yesterday.

טעויות נוספות כוללות פסיקים במקום הלא נכון, השמטת כינוי זיקה כשהוא נושא, שימוש אוטומטי ב-that בכל מצב, סדר מילים שמועתק מעברית, בלבול בין where ל-which, והתמקדות בכלל עד כדי עצירה מוחלטת בזמן דיבור. הפתרון אינו עוד רשימת איסורים. צריך לאמן את המוח לזהות תבניות, לייצר משפטים ולהשתמש בהם בהקשר.

איך הופכים 20 תבניות ל-1000 שאלות ותשובות בלי לתרגל כמו רובוט?

אלף שאלות יכולות להישמע כמו מרתון מתיש, אבל המספר עצמו אינו העיקר. אפשר לבנות מאגר של 1000 תרגילים באמצעות מערכת פשוטה: 20 תבניות דקדוק × 10 עולמות תוכן × 5 סוגי משימה = 1000 תרגולים שונים. כך אותו עיקרון מופיע שוב ושוב, אבל בכל פעם המוח נדרש לבצע פעולה מעט אחרת.

עשרת עולמות התוכן יכולים להיות: משפחה, בית ספר, עבודה, טכנולוגיה, נסיעות, אוכל, קניות, תחביבים, לימודים וחיי יום-יום. תלמיד צעיר יכול להחליף את עולם העבודה במשחקי מחשב או ספורט. מבוגר שלומד אנגלית לעבודה יכול להתמקד בלקוחות, פגישות, תוכנות, עובדים ופרויקטים.

חמש המשימות יכולות להיות: השלמת כינוי הזיקה, חיבור שני משפטים, תיקון טעות, תרגום מעברית לאנגלית ושימוש בעל פה. בכך אותה תבנית אינה נשארת רק שאלה אמריקאית. לדוגמה, תחילה משלימים The colleague ___ called me; אחר כך מחברים I have a colleague. She works in Paris; אחר כך מתקנים משפט; ולבסוף מתארים עמית אמיתי.

היתרון של השיטה הוא שהיא חושפת איפה בדיוק נמצאת החולשה. תלמיד שעונה נכון על השלמות אבל מתקשה בחיבור משפטים עדיין אינו שולט במבנה באופן עצמאי. תלמיד שמצליח בכתיבה אבל קופא בדיבור צריך אימון שליפה, לא עוד עמוד הסברים. תלמיד שטועה רק כאשר מופיעים פסיקים זקוק לתרגול defining מול non-defining.

בשיעור אנגלית אונליין אחד על אחד אפשר לבחור מתוך המאגר רק את המסלולים הרלוונטיים. אין סיבה שתלמיד ששולט היטב ב-who יעשה עוד 100 שאלות בסיסיות רק משום שהן מופיעות בחוברת. אפשר לעבור ל-whose, להשמטת כינוי מושא או לפיסוק, ולחזור ל-who רק בתוך תרגול דיבור טבעי.

כך מתקבלת משמעות אמיתית ל"1000 שאלות ותשובות": לא אלף פעמים אותו משפט עם שם עצם אחר, אלא אלף הזדמנויות לזהות, לבחור, לבנות, לתקן ולדבר. זה ההבדל בין כמות תרגול לבין איכות תרגול.

20 תבניות בסיס שאפשר להפוך למאות תרגילים

1. The man ___ lives next door is a doctor. Answer: who/that
2. The phone ___ I bought yesterday is already broken. Answer: which/that או השמטה
3. The woman ___ daughter studies with me is a lawyer. Answer: whose
4. The students ___ finished early could leave. Answer: who/that
5. The book ___ explains the topic is on the desk. Answer: which/that
6. The teacher ___ we met was very helpful. Answer: who/that או השמטה
7. The company ___ offices are in London is expanding. Answer: whose
8. My laptop, ___ is five years old, still works. Answer: which
9. Daniel, ___ works with my brother, speaks Spanish. Answer: who
10. The course ___ she chose begins next week. Answer: which/that או השמטה
11. People ___ practise regularly usually feel more comfortable using the structure. Answer: who/that
12. The café ___ we visited was crowded. Answer: which/that או השמטה
13. I know a family ___ children speak three languages. Answer: whose
14. The email ___ arrived this morning was important. Answer: which/that
15. The manager ___ I spoke to will call tomorrow. Answer: who/that או השמטה
16. Our office, ___ was renovated recently, is much brighter. Answer: which
17. Sarah, ___ son is in my class, lives nearby. Answer: whose
18. The application ___ crashed has been updated. Answer: which/that
19. The candidate ___ we interviewed had excellent experience. Answer: who/that או השמטה
20. The machine ___ motor was replaced is working again. Answer: whose

100 שאלות ותשובות לדוגמה – מהבסיס ועד רמה מתקדמת

לפני שמתחילים, המטרה אינה לרוץ עד שאלה 100. עדיף לענות על עשר שאלות, להסביר לעצמכם למה בחרתם בתשובה, ולחזור על כל משפט בקול. מי שמתקשה צריך לזהות את סוג הטעות במקום לסמן רק X אדום. זו הדרך שבה תרגול הופך להבנה.

בכל שאלה נסו לענות לפני שאתם מסתכלים על הפתרון. אם קיימות שתי אפשרויות תקינות, הן מוצגות. בחלק מהמקרים ניתן גם להשמיט את כינוי הזיקה, והדבר מצוין. זכרו שהשמטה תלויה בתפקיד הכינוי ובסוג הפסוקית.

השאלות הראשונות עוסקות בזיהוי אדם, דבר ושייכות. לאחר מכן מופיעים מבנים שבהם צריך להבחין בין נושא למושא, ובהמשך defining מול non-defining. בסוף מופיעות טעויות הדורשות ניתוח של המשפט ולא רק השלמת מילה.

כדאי להשתמש במשפטים גם לתרגול דיבור. אחרי שפתרתם The woman whose car was stolen called the police, החליפו את הפרטים וצרו משפט חדש. למשל The neighbour whose bicycle disappeared…. שינוי כזה מאלץ את המוח לייצר ולא רק לזהות.

מי שלומד עם מורה פרטי לאנגלית אונליין יכול לסמן את השאלות שבהן התלבט ולא רק את אלה שבהן טעה. התלבטות חוזרת היא מידע חשוב: היא מראה איזה כלל עדיין אינו אוטומטי. לפעמים דווקא תשובה נכונה שנדרשו לה 40 שניות מעידה שיש עוד עבודה לעשות.

המטרה הסופית היא להגיע למצב שבו המבנה אינו "מבחן Relative Clauses". הוא פשוט חלק מהאנגלית שלכם. כאשר אתם רוצים לתאר אדם, מוצר, מקום, עובד, תלמיד או חוויה, אתם מחברים את המידע באופן טבעי וממשיכים לדבר.

1. The woman ___ called earlier is my aunt. who/that
2. The chair ___ is broken should be replaced. which/that
3. The boy ___ father is a chef loves cooking. whose
4. The film ___ we watched was excellent. which/that או השמטה
5. The doctor ___ treated me was very kind. who/that
6. The bag ___ I left here has disappeared. which/that או השמטה
7. The student ___ notebook is missing is looking for it. whose
8. The people ___ live upstairs are moving. who/that
9. The car ___ stopped outside belongs to Tom. which/that
10. The employee ___ I emailed replied quickly. who/that או השמטה
11. My mother, ___ works in education, loves her job. who
12. My phone, ___ is quite old, still works well. which
13. Rachel, ___ brother lives abroad, visits him every year. whose
14. The restaurant ___ opened last month is always busy. which/that
15. The man ___ you saw is our new neighbour. who/that או השמטה
16. The computer ___ she uses belongs to the company. which/that או השמטה
17. The child ___ won the competition is only ten. who/that
18. The shop ___ sells those shoes closes at six. which/that
19. I know a woman ___ children attend this school. whose
20. The project ___ we discussed has been approved. which/that או השמטה
21. The man who he called me is outside. Correction: The man who called me is outside.
22. The laptop which it stopped working is mine. Correction: The laptop which stopped working is mine.
23. The girl who her mother teaches English is here. Correction: The girl whose mother teaches English is here.
24. My brother, that lives in London, is visiting. Correction: My brother, who lives in London, is visiting.
25. My car, that is ten years old, runs well. Correction: My car, which is ten years old, runs well.
26. The book that I read it was interesting. Correction: The book that I read was interesting.
27. The woman who's son called me is a nurse. Correction: The woman whose son called me is a nurse.
28. The students which arrived late apologised. Correction: The students who arrived late apologised.
29. The desk who is near the window is mine. Correction: The desk which/that is near the window is mine.
30. The man works downstairs is my manager. Correction: The man who/that works downstairs is my manager.
31. Combine: I met a woman. She designs websites. I met a woman who designs websites.
32. Combine: I bought a camera. It takes excellent photos. I bought a camera which/that takes excellent photos.
33. Combine: We know a family. Their daughter studies medicine. We know a family whose daughter studies medicine.
34. Combine: I read the article. You sent it. I read the article which/that you sent.
35. Combine: I spoke to the teacher. You recommended him. I spoke to the teacher who/that you recommended.
36. Combine: My office is on the third floor. It was renovated recently. My office, which was renovated recently, is on the third floor.
37. Combine: David lives in Leeds. He works with me. David, who works with me, lives in Leeds.
38. Combine: I met Sarah. Her children speak French. I met Sarah, whose children speak French.
39. Combine: We ordered a printer. It arrived yesterday. The printer which/that we ordered arrived yesterday.
40. Combine: A man helped us. He works at the station. The man who/that helped us works at the station.
41. Can you omit the pronoun? The book that I bought. Yes: The book I bought.
42. Can you omit it? The book that explains the rule. No.
43. Can you omit it? The woman who I called. Yes in a defining clause: The woman I called.
44. Can you omit it? The woman who called me. No.
45. Can you omit it? The film which we watched. Yes: The film we watched.
46. Can you omit it? The film which won the prize. No.
47. Can you omit it? The colleague that she invited. Yes.
48. Can you omit it? The colleague that invited her. No.
49. Can you omit which from a normal non-defining clause? No.
50. Can that normally replace which in a non-defining clause? No.
51. The teacher ___ lessons I enjoy is absent. whose
52. The company ___ hired me has offices abroad. that/which
53. The company ___ CEO resigned is changing direction. whose
54. The people ___ I work with are friendly. who/that או השמטה
55. The people ___ work here are friendly. who/that
56. The report ___ contains the figures is attached. which/that
57. The report ___ you requested is attached. which/that או השמטה
58. The customer ___ order was delayed called us. whose
59. The software ___ we installed is easy to use. which/that או השמטה
60. The software ___ crashed has been replaced. which/that
61. Emma, ___ I met at university, lives nearby. who
62. Our new printer, ___ arrived yesterday, is already in use. which
63. Mr Green, ___ daughter is in my class, called today. whose
64. My old laptop, ___ I rarely use, still works. which
65. Our manager, ___ speaks three languages, is leading the meeting. who
66. The Thames, ___ runs through London, is well known. which
67. My neighbour, ___ dog is very friendly, is moving away. whose
68. Anna, ___ you met yesterday, is my cousin. who
69. Our office, ___ has two meeting rooms, is quite small. which
70. Sam, ___ car was damaged, took the bus. whose
71. Translate: הילד שגר לידנו משחק כדורגל. The boy who/that lives next door plays football.
72. Translate: הספר שקניתי היה יקר. The book that/which I bought was expensive.
73. Translate: האישה שהבן שלה לומד איתי היא רופאה. The woman whose son studies with me is a doctor.
74. Translate: המחשב שנמצא בחדר אינו עובד. The computer that/which is in the room isn't working.
75. Translate: האנשים שפגשנו היו נחמדים. The people who/that we met were nice.
76. Translate: אחי, שגר בלונדון, מגיע מחר. My brother, who lives in London, is coming tomorrow.
77. Translate: הטלפון שלי, שקניתי בשנה שעברה, התקלקל. My phone, which I bought last year, broke.
78. Translate: העובד שהמחשב שלו התקלקל עובד מהבית. The employee whose computer broke is working from home.
79. Translate: הקורס שבחרתי מתחיל ביום שני. The course that/which I chose starts on Monday.
80. Translate: המורה שעזר לי הסביר את הכלל שוב. The teacher who/that helped me explained the rule again.
81. Which is correct for a person in a defining clause: who or which? who
82. Which expresses possession: who or whose? whose
83. Can that refer to things in defining clauses? Yes.
84. Can that refer to people in many defining clauses? Yes.
85. Do we normally use that after a comma in a non-defining relative clause? No.
86. Can whose be used with a company? Yes: a company whose products…
87. Is who's the possessive form of who? No.
88. Can an object relative pronoun sometimes disappear? Yes, in defining clauses.
89. Can a subject relative pronoun normally disappear in the same way? No.
90. Can commas affect the interpretation of a relative clause? Yes.
91. Choose: The candidate who/which applied yesterday. who
92. Choose: The document who/which arrived yesterday. which
93. Choose: The employee who/whose manager resigned. whose
94. Choose: My father, who/that is retired, travels often. who
95. Choose: My car, which/that is outside, needs fuel. which
96. Choose: The car that I bought / that I bought it. that I bought
97. Choose: The woman who she works / who works here. who works here
98. Choose: The student whose/who's bag was lost. whose
99. Choose: The course that starts / that it starts tomorrow. that starts
100. Choose: The people we invited / we invited them. The people we invited

למה אפשר לפתור מאה תרגילים ועדיין לא להשתמש במשפטי זיקה בזמן דיבור?

דף תרגול נותן יתרון שאינו קיים בשיחה: אתם יודעים מראש מה הנושא. אם הכותרת היא Relative Clauses והמילים האפשריות הן who, which, that ו-whose, המוח כבר קיבל חצי מהפתרון. בשיחה אמיתית אף אחד אינו מודיע לכם: "עכשיו יש להשתמש בפסוקית זיקה." אתם פשוט מנסים לתאר אדם או דבר והמוח צריך לבחור את המבנה בעצמו.

זו הסיבה שתלמיד יכול להגיע לציון מצוין בתרגול ולהרגיש חסר ביטחון בשיחה. הבעיה אינה בהכרח שהוא "לא יודע דקדוק". ייתכן שהוא לא תרגל שליפה. ידע פסיבי אומר שאתם מזהים את התשובה כאשר היא מולכם; שימוש פעיל אומר שאתם מייצרים אותה ללא רמז.

הפתרון הוא להעביר את התרגול בכמה שלבים. מתחילים בזיהוי, ממשיכים להשלמה, עוברים לחיבור שני משפטים, אחר כך לתיקון משפט שגוי, ולבסוף לתגובה בעל פה. לדוגמה, אחרי שלומדים whose, שאלה כמו Tell me about someone whose job you find interesting מכריחה את התלמיד לייצר שייכות בתוך שיחה.

טעות נפוצה היא לתקן כל שגיאה באמצע כל משפט. אצל תלמיד שמפחד לדבר, תיקון בלתי פוסק עלול לגרום לכך שהוא יחשוב על הדקדוק יותר מאשר על המסר. מצד שני, אם אף פעם לא מתקנים, טעויות מסוימות עלולות להפוך להרגל. לכן צריך לבחור מתי לעצור, מתי לרשום את הטעות בצד ומתי לחזור אליה אחרי שהתלמיד סיים לדבר.

זה אחד המקומות שבהם שיעור אנגלית אונליין אחד על אחד מאפשר גמישות גדולה. תלמיד אחד זקוק לתיקון מיידי. תלמיד אחר זקוק קודם לשתי דקות שבהן הוא מדבר ללא הפרעה ואז מנתחים שלושה משפטים. מורה שמכיר את התלמיד יכול לשנות את אופן המשוב ולא רק את רמת התרגיל.

טיפ שאפשר ליישם לבד הוא להקליט תשובה של דקה לשאלה פשוטה: Describe a person who helped you recently. לאחר מכן האזינו לעצמכם וחפשו רק Relative Clauses. לא מבטא, לא אוצר מילים ולא כל טעות אחרת. מיקוד במטרה אחת מקל לראות אם המבנה באמת נכנס לדיבור.

Relative Clauses באנגלית לעבודה – מיילים, פגישות, לקוחות ותיאור מקצועי

במקום העבודה אנחנו כל הזמן צריכים לזהות אנשים ודברים: הלקוח ששלח את הקובץ, העובד שאחראי על הפרויקט, התוכנה שהתקנו, הדוח שהמנהל ביקש, החברה שהמוצרים שלה נמכרים בחו"ל. כמעט כל אחד מהמשפטים האלה מזמין שימוש ב-Relative Clause.

לדוגמה: The client who contacted us yesterday needs an updated quote. או The report that you requested is attached. במשפטים כאלה המבנה אינו קישוט דקדוקי. הוא עוזר למסור מידע בצורה יעילה ומונע צורך בכמה משפטים קצרים וחוזרים.

Whose שימושי במיוחד באנגלית עסקית: We are looking for a supplier whose delivery times are reliable. או The employee whose access was blocked should contact IT. תלמיד שמכיר whose רק ממשפטים על "ילד שאבא שלו רופא" מפספס שימושים מקצועיים מאוד טבעיים.

גם הבחנה בין defining ל-non-defining יכולה להיות משמעותית. The customers who received the email should respond עשוי להתייחס רק ללקוחות שקיבלו אותו. בניסוח מקצועי חשוב לדעת מי כלול בקבוצה ומי לא. כתיבה ברורה אינה עניין של "אנגלית גבוהה"; היא עניין של מסר מדויק.

מחפשי עבודה יכולים להשתמש במבנים האלה גם כדי להציג ניסיון: I worked on a project that reduced processing time, I supported customers who needed technical assistance, או I worked for a company whose clients were based across Europe. משפטים מחוברים היטב מאפשרים לתאר ניסיון בצורה עשירה יותר.

כאשר שיעורי אנגלית למבוגרים מבוססים על הצרכים האמיתיים של התלמיד, אפשר לתרגל Relative Clauses מתוך העולם המקצועי שלו. טכנאי יכול לתאר מכונה, איש שירות לקוחות יכול לתאר פנייה, מנהל יכול לדבר על עובד או פרויקט, ומחפש עבודה יכול לתרגל תשובות לראיון. אותו כלל דקדוקי מקבל משמעות שונה בכל מקצוע.

ילדים ובני נוער: איך ללמד Relative Clauses בלי להפוך את הנושא לעוד עמוד של כללים?

אצל ילדים ובני נוער הקושי אינו תמיד ברמה הדקדוקית. לפעמים הם פשוט מאבדים עניין ברגע שהשיעור מתחיל במונחים כמו "פסוקית מגדירה" ו"כינוי זיקה". אפשר להגיע לאותו ידע דרך שימוש ורק לאחר מכן לתת שם לכלל. למשל, משחק ניחושים: It's a person who works in a hospital. התלמיד מנחש: doctor.

בשלב הבא אפשר להפוך את המשחק. הילד מקבל מילה כמו teacher, football, phone או YouTube וצריך לתת רמז עם who או which. כך הוא מגלה בעצמו שאדם וחפץ דורשים בחירות שונות. רק אחרי שהדפוס ברור, מסבירים את המונחים.

תלמידי חטיבה ותיכון זקוקים גם לקישור לחומר בית הספר. אם הם נבחנים על חיבור משפטים, השמטת כינוי זיקה או defining/non-defining, צריך לתרגל בדיוק את הצורות האלה. אבל כדאי להקדיש חלק מהשיעור גם ליצירת משפטים אישיים, משום שהמטרה היא לא שהכלל יישאר מוגבל למבחן.

הורה רואה לפעמים ציון נמוך ומסיק שהילד "לא יודע דקדוק". בפועל, ייתכן שהילד יודע who ו-which אבל קורא את המשפט מהר מדי, מתקשה לזהות נושא ופועל או אינו מבין חלק מאוצר המילים. שיעור אישי מאפשר להפריד בין הקשיים במקום לתת טיפול זהה לכל טעות.

לתלמידים שמתקשים לשמור על קשב אפשר לעבוד במקטעים קצרים: חמש שאלות כתובות, שתי דקות דיבור, משחק תיקון טעויות, משפט מתוך טקסט, ואז חזרה קצרה. המבנה משתנה אבל המטרה הדקדוקית נשארת. כך נוצרת חזרה בלי תחושת חזרתיות כבדה.

הטיפ להורים הוא לשאול לא רק "כמה תשובות נכונות היו?" אלא "האם הילד יכול להסביר למה?" אם הוא אומר who ויודע להסביר "כי אני מתאר אדם והוא מבצע את הפעולה", יש שם הבנה. אם הוא אומר "ככה היה בדף", כנראה צריך עוד עבודה על ההיגיון שמאחורי התשובה.

מבוגרים שחוזרים לאנגלית אחרי שנים: למה אין צורך להתחיל הכול מהתחלה?

מבוגרים רבים מגיעים ללימוד אנגלית עם תחושה שהם שכחו "את כל הדקדוק". בפועל, לעיתים יש להם הרבה ידע מפוזר. הם מזהים who, זוכרים ש-which קשור לדברים ואפילו מבינים משפטים מורכבים בקריאה, אבל אינם מצליחים לשלוף את המבנה בזמן שיחה.

במקרה כזה, להתחיל ספר דקדוק מהעמוד הראשון עלול להיות מתסכל ולא יעיל. כדאי קודם לזהות מה קיים. אולי הבעיה היא רק whose. אולי defining ו-non-defining מעולם לא היו ברורים. אולי התלמיד יודע הכול בכתב אבל מפחד לטעות ולכן בוחר לדבר במשפטים קצרים מאוד.

אדם שאומר I have a colleague. He lives in Germany. He helps me with the project כבר מחזיק את כל המידע הדרוש. המטרה אינה ללמד אותו רעיון חדש אלא לעזור לו לארוז את הרעיונות: I have a colleague who lives in Germany and helps me with the project. ההצלחה הקטנה הזאת יכולה לשנות את התחושה כלפי דקדוק.

טעות נפוצה בקרב לומדים שחוזרים אחרי שנים היא הרצון "לסיים את כל החוקים" לפני שמתחילים לדבר. שפה אינה עובדת בצורה הזאת. אפשר ללמוד מבנה, להשתמש בו באותו שיעור, לטעות, לתקן ולחזור אליו שוב בהמשך. השליטה נבנית בשכבות.

שיעורי אנגלית למבוגרים אחד על אחד מאפשרים גם לבחור אוצר מילים שמרגיש רלוונטי. מי שעובד בלוגיסטיקה אינו חייב להתאמן רק על "החתול שיושב על הכיסא". אפשר לומר The shipment that arrived this morning…. מי שעובד עם לקוחות יכול להשתמש ב-The customer who contacted us….

תרגול כזה יוצר חיבור בין הדקדוק לבין החיים. כאשר המוח פוגש את המבנה שוב בפגישה, במייל או בשיחה, הוא כבר אינו זר. זו אחת הדרכים להפוך ידע ישן שהיה קבור בזיכרון לכלי פעיל.

איך שיעור אנגלית אונליין אחד על אחד יכול לזהות למה דווקא אתם טועים?

שני תלמידים יכולים לקבל 60 במבחן Relative Clauses מסיבות שונות לחלוטין. הראשון אינו מבחין בין אדם לדבר. השני שולט בזה אבל אינו מבין מתי כינוי הזיקה הוא נושא ומתי מושא. תלמיד שלישי יודע את שניהם אבל טועה בפסיקים. תלמיד רביעי פותר הכול נכון בבית וקופא כאשר צריך לענות בעל פה.

במסגרת קבוצתית המורה חייב להתקדם עם הקבוצה. בשיעור אישי אפשר לעצור על דפוס הטעות. אם תלמיד כתב שלוש פעמים who he, אין צורך לחזור שוב על כל הפרק. אפשר לבנות חמש דקות ממוקדות שמראות שכינוי הזיקה כבר ממלא את מקום הנושא.

ההתאמה יכולה להיות גם בקצב. תלמיד מתחיל אולי צריך לעבוד שבוע שלם רק על who ו-which. תלמיד מתקדם יכול לעבור באותו שיעור מ-defining clauses להשמטת מושא, prepositions ו-non-defining clauses. אין יתרון בלמהר אם הבסיס לא יציב, ואין יתרון להתעכב על חומר שכבר נשלט.

גם אופן התיקון משתנה. תלמיד שמתבייש לדבר יכול לקבל זמן לסיים את המחשבה ורק אחר כך לראות שני משפטים לתיקון. תלמיד שמבקש דיוק גבוה לכתיבה מקצועית יכול לעבוד באופן קפדני יותר על כל פסיק ובחירת מילה. זו המשמעות המעשית של לימוד אנגלית בהתאמה אישית.

מחקרי חינוך על הוראה אישית אינם מוכיחים שכל שיעור פרטי באנגלית יהיה מוצלח, והאיכות תלויה מאוד באופן ההוראה, בהתמדה ובתרגול. עם זאת, גוף הראיות שמסכם Education Endowment Foundation מצביע על כך שהוראה אחד על אחד יכולה להיות כלי יעיל כאשר היא ממוקדת ומיושמת היטב. לכן עצם הפורמט אינו קסם; הערך מגיע מהיכולת להשתמש בזמן האישי בצורה מדויקת.

כאשר המורה יודע מה אתם צריכים לומר באנגלית – לעבודה, לבית הספר, לטיול, ללימודים או פשוט לשיחה – אפשר לבחור משפטים ותרגילים שמשרתים את המטרה הזאת. Relative Clauses הופכים אז מפרק בספר למשהו שאתם באמת צריכים כדי להסביר את עצמכם.

איך יודעים שהתקדמתם באמת ולא רק זכרתם את התשובות?

המדד הראשון הוא לא מספר הדפים שסיימתם אלא כמה עזרה אתם צריכים. בהתחלה אתם אולי שואלים בכל משפט "אדם או דבר?". אחרי תקופה, ההבחנה נעשית אוטומטית. בהמשך אתם כבר שמים לב לבד ל-whose, לפסיקים ולהשמטת מושא. ירידה בכמות המחשבה הנדרשת היא סוג חשוב של התקדמות.

המדד השני הוא העברה בין משימות. אם אתם מסוגלים להשלים who בדף אבל לא לחבר שני משפטים, יש עדיין פער. אם אתם יכולים לחבר משפטים בכתב אבל לא לייצר Relative Clause בשיחה, צריך לעבוד על שליפה. שליטה טובה עוברת מהכרה לשימוש.

המדד השלישי הוא תיקון עצמי. תלמיד מתקדם אינו בהכרח תלמיד שלא עושה טעויות. לעיתים הוא מתחיל משפט, שומע את עצמו אומר the woman which…, עוצר ומתקן ל-the woman who…. היכולת לשמוע את הטעות היא סימן שהמערכת הדקדוקית הפנימית נעשית מדויקת יותר.

המדד הרביעי הוא גיוון. בהתחלה כל המשפטים הם The man who… ו-The book which…. בהמשך מופיעים whose, פסוקיות שאינן מגדירות, השמטות טבעיות ומבנים שמחברים רעיונות מורכבים יותר. השפה מתרחבת.

כדאי לנהל רשימה קצרה של "טעויות חוזרות" במקום לספור כל טעות בנפרד. אם במשך שבועיים הופיע שוב ושוב כפל נושא אחרי who, זה יעד ברור. כאשר הדפוס נעלם בדיבור ספונטני, אפשר לעבור ליעד הבא.

בשיעור אנגלית אישי המורה יכול לחזור למשפטים דומים לאחר שבוע או שבועיים בלי להודיע מראש מה נבדק. אם התלמיד משתמש במבנה נכון גם כשהנושא הוא עבודה, חופשה או משפחה ולא "תרגיל Relative Clauses", זו אינדיקציה חזקה יותר לכך שהידע נטמע.

שאלות נפוצות על Relative Clauses – Who, Which, That ו-Whose

1. מה ההבדל הפשוט ביותר בין who, which, that ו-whose?

Who משמש בעיקר לאנשים.
Which משמש בעיקר לדברים.
That יכול להתייחס לאנשים או לדברים ב-defining relative clauses רבים.
Whose מבטא שייכות.
לכן מתחילים בשאלה: על מי או על מה אני מוסיף מידע?
אם מדובר באדם, who הוא מועמד מרכזי.
אם מדובר בחפץ או דבר, which הוא מועמד מרכזי.
אם הפסוקית מגדירה את האדם או הדבר, that עשוי להיות אפשרי.
אם הרעיון הוא "שלו", "שלה", "שלהם" או "של החברה", כדאי לבדוק whose.
אבל זו רק השכבה הראשונה של ההחלטה.
צריך לבדוק גם אם הפסוקית defining או non-defining.
צריך לבדוק אם כינוי הזיקה הוא נושא או מושא.
צריך לשים לב לפסיקים.
ולבסוף חשוב לראות מה טבעי בהקשר ולא רק מה אפשרי מבחינה דקדוקית.

2. האם אפשר תמיד להשתמש ב-that במקום who או which?

לא.
That אמנם גמיש מאוד בתוך defining relative clauses.
אפשר לומר למשל The person that called או The book that arrived.
עם זאת, הוא אינו תחליף אוניברסלי.
ב-non-defining relative clause שמופרדת בפסיקים משתמשים בדרך כלל ב-who או which ולא ב-that.
למשל: My brother, who lives in London,…
ולא בצורה הרגילה: My brother, that lives in London,…
זו אחת הסיבות שלא כדאי ללמד תלמיד פשוט "תשתמש ב-that כשאתה לא יודע".
הקיצור הזה פותר כמה תרגילים אבל יוצר בעיות בהמשך.
עדיף להבין קודם את סוג הפסוקית.
אחר כך לזהות אם מדובר באדם או דבר.
ולבסוף לבחור את הכינוי המתאים.
כך אפשר להשתמש ב-that בביטחון במקום להשתמש בו כניחוש.
בכתיבה מדויקת ההבחנה חשובה במיוחד.

3. מתי אפשר למחוק את who, which או that?

ב-defining relative clause אפשר לעיתים להשמיט כינוי זיקה כאשר הוא משמש כמושא.
לדוגמה: The book that I bought.
הנושא של bought הוא I.
לכן אפשר גם לומר The book I bought.
אותו עיקרון קיים ב-The woman who I met.
אפשר לומר The woman I met.
לעומת זאת, במשפט The woman who called me, who הוא הנושא.
האישה היא זו שהתקשרה.
אי אפשר פשוט למחוק את who ולהשאיר את אותו מבנה.
רמז שימושי הוא לבדוק מה מגיע אחרי כינוי הזיקה.
אם מופיע נושא אחר כמו I, she או we, ייתכן שכינוי הזיקה הוא מושא.
אם מגיע מיד פועל, לעיתים קרובות כינוי הזיקה הוא הנושא.
צריך גם לזכור שהשמטה כזאת קשורה בעיקר ל-defining clauses.
לכן תמיד בודקים את המשפט השלם ולא רק שתי מילים סביב החסר.

4. מה ההבדל בין whose לבין who's?

Whose מבטא שייכות.
לדוגמה: The man whose car was stolen.
הכוונה היא למכונית של האיש.
Who's, עם apostrophe, הוא קיצור.
הוא יכול להיות who is.
למשל: Who's coming? = Who is coming?
הוא יכול גם להיות who has בהקשרים מסוימים.
לכן שתי המילים נשמעות דומה אבל עושות עבודות שונות.
בדיקה פשוטה היא לנסות לפתוח את who's ל-who is.
אם המשפט הופך לחסר היגיון, ייתכן שהתכוונתם ל-whose.
למשל "the student who is laptop" אינו הגיוני.
לכן צריך לומר the student whose laptop…
זו טעות כתיב קטנה שיכולה לשנות את מבנה המשפט.
תרגול של זוגות משפטים עוזר מאוד להפסיק להתבלבל ביניהן.

5. האם whose משמש רק לאנשים?

לא.
זו תפיסה נפוצה משום שבדוגמאות ראשונות משתמשים בדרך כלל במשפחה ובאנשים.
למשל the boy whose father….
אבל whose יכול לבטא שייכות גם בהקשרים אחרים.
אפשר לומר a company whose products are popular.
אפשר לומר a machine whose motor needs replacing בהקשר מתאים.
אפשר להשתמש בו גם ביחס לבעלי חיים.
לכן כדאי לחשוב על whose כמבנה של קשר ושייכות, לא רק כמילה שקשורה לאנשים.
הדבר שימושי במיוחד באנגלית עסקית.
הוא מאפשר לחבר משפטים בצורה יעילה.
במקום לומר "We work with a company. Its offices are in London", אפשר לחבר.
We work with a company whose offices are in London.
זה קצר יותר ומחובר יותר.
ובעיקר – זה מאפשר לתלמיד להשתמש באותו כלל בעולם האמיתי שלו.

6. למה אסור לכתוב The man who he works here?

מפני שיש במשפט שני נושאים לאותו פועל.
ב-The man who works here, המילה who כבר מייצגת את man.
Who הוא זה שמבצע את הפעולה works.
לכן אין צורך ב-he נוסף.
דוברי עברית נופלים בטעות הזאת לעיתים בגלל מבנה החשיבה בעברית.
התלמיד רוצה לומר "האיש שהוא עובד כאן".
אבל באנגלית who כבר ממלא את התפקיד הדרוש.
אותה בעיה יכולה להופיע עם which ו-it.
לדוגמה: The phone which it broke שגוי באותו עיקרון.
הנכון הוא The phone which broke.
כדי לתקן את ההרגל, סמנו את הפועל בכל פסוקית.
אחר כך שאלו מי מבצע אותו.
אם התשובה היא who או which, אל תוסיפו עוד כינוי גוף.
אחרי מספיק תרגול התיקון מתחיל להתרחש אוטומטית.

7. מה ההבדל בין defining ל-non-defining relative clause?

Defining clause עוזרת לזהות בדיוק על מי או על מה מדברים.
המידע שלה חיוני להבחנה בתוך ההקשר.
לדוגמה: The employees who work at night…
הפסוקית אומרת איזו קבוצת עובדים.
Non-defining clause מוסיפה מידע על אדם או דבר שכבר מזוהים.
לדוגמה: David, who works at night, is sleeping.
אנחנו כבר יודעים שמדובר ב-David.
העובדה שהוא עובד בלילה היא מידע נוסף.
בכתיבה, non-defining clause מופרדת בדרך כלל בפסיקים.
הבחירה בכינוי הזיקה משתנה גם היא.
That אינו התחליף הרגיל ל-who או which במבנה non-defining.
לכן ההבדל אינו רק תיאורטי.
הוא משפיע על פיסוק, בחירת מילים ולעיתים על משמעות.
הדרך הטובה ללמוד אותו היא להשוות זוגות כמעט זהים ולשאול מה השתנה.

8. האם Relative Clauses חשובים גם לדיבור או רק למבחני דקדוק?

הם חשובים מאוד לדיבור.
אנחנו משתמשים בהם בכל פעם שאנחנו רוצים לזהות או לתאר אדם ודבר בלי לפתוח משפט חדש.
למשל: The guy who works with me…
או: The hotel that we stayed in…
או: The woman whose dog ran away…
בלי המבנים האלה אפשר לדבר, אבל המשפטים נוטים להיות קצרים ומקוטעים יותר.
תלמידים רבים יודעים את הכלל אבל לא משתמשים בו בזמן אמת.
זה קורה משום שתרגלו בעיקר זיהוי והשלמה.
דיבור דורש שליפה עצמאית ומהירה.
לכן אחרי תרגיל כתוב כדאי תמיד ליצור משפט אישי.
אחר כך כדאי לענות על שאלה פתוחה שבה המבנה יכול להופיע.
המטרה איננה לדחוף Relative Clause לכל משפט.
המטרה היא שהמבנה יהיה זמין כשבאמת צריך אותו.
ככל שהתרגול מגוון יותר, המעבר מהמחברת לשיחה נעשה טבעי יותר.

9. כמה זמן צריך כדי לשלוט ב-Who, Which, That ו-Whose?

אין מספר ימים שמתאים לכל תלמיד.
הזמן תלוי ברמת האנגלית הקיימת.
הוא תלוי גם בכמות התרגול ובסוג הקושי.
תלמיד שכבר מבין משפטים באנגלית עשוי לקלוט את הבסיס מהר יחסית.
תלמיד שעדיין מתקשה לזהות נושא ופועל יצטרך לבנות גם את היסודות האלה.
בנוסף, "להבין" ו"לשלוט" אינם אותו דבר.
אפשר להבין את ההסבר בשיעור אחד.
אפשר לפתור תרגילים נכונים אחרי כמה מפגשים.
ועדיין יידרש זמן עד שהמבנה יופיע בצורה טבעית בדיבור.
לכן עדיף למדוד התקדמות לפי ביצוע ולא לפי מספר שבועות.
האם אתם מבחינים בין אדם לדבר בלי לחשוב הרבה?
האם אתם מזהים שייכות?
האם אתם יכולים לחבר שני משפטים?
והאם אתם משתמשים במבנה גם כאשר אף אחד לא אומר לכם שזה הנושא שנבדק?

10. מתי כדאי לקחת שיעור פרטי באנגלית כדי לעבוד על Relative Clauses?

שיעור פרטי יכול להיות מועיל כאשר אתם חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות.
הוא יכול לעזור אם ההסברים באינטרנט נראים מובנים אבל התרגילים עדיין מבלבלים.
הוא מתאים גם למי שפותר תרגילים היטב אבל אינו משתמש במבנה בדיבור.
תלמיד בית ספר יכול להזדקק לחיזוק ממוקד לפני מבחן או כחלק מסגירת פער מתמשך.
מבוגר עשוי להזדקק למבנה לצורך מיילים, עבודה או שיחה.
אין צורך לחכות עד שהפער יהיה גדול.
מצד שני, שיעור פרטי אינו תחליף לתרגול בין השיעורים.
המורה יכול לזהות דפוס ולתת כיוון.
התלמיד צריך לפגוש את המבנה שוב ושוב.
היתרון של מסגרת אישית הוא שלא חייבים לעבוד לפי קצב של קבוצה.
אפשר להשקיע בדיוק במקום שבו קיימת התקיעות.
אפשר לבחור דוגמאות מעולם התוכן של התלמיד.
אפשר לתקן דיבור וכתיבה בזמן אמת.
וכאשר המבנה כבר יציב, מתקדמים במקום להמשיך לתרגל חומר שכבר נשלט.

מקורות מקצועיים ששימשו לבניית המדריך

Cambridge Dictionary – Relative Pronouns

Cambridge Dictionary מבוסס על משאבי Cambridge University Press & Assessment ונחשב מקור מרכזי להסברים על שימוש באנגלית. עמוד Relative Pronouns מסביר את תפקידי who, whom, whose, which ו-that ואת הבחירה בהתאם לדבר שאליו מתייחסים ולסוג הפסוקית. הוא מועיל במיוחד כאשר רוצים לבדוק ניואנסים שאינם נכנסים לכלל המקוצר "who לאנשים, which לדברים".

קישור: https://dictionary.cambridge.org/grammar/british-grammar/relative-pronouns

British Council LearnEnglish – Relative Pronouns and Relative Clauses

British Council הוא גוף ותיק בתחום הוראת האנגלית ומפעיל חומרי לימוד ללומדים ברמות שונות. המקור מסביר את ההבדל בין סוגי Relative Clauses ואת השימוש בכינויי הזיקה המרכזיים. הוא מתאים במיוחד ללומדים שרוצים לראות את הכלל כחלק מאנגלית שימושית ולא רק כהגדרה דקדוקית.

קישור: https://learnenglish.britishcouncil.org/free-resources/grammar/english-grammar-reference/relative-pronouns-relative-clauses

Purdue Online Writing Lab – Relative Pronouns

Purdue OWL הוא משאב אקדמי ותיק של Purdue University בתחום כתיבה ודקדוק. החומרים שלו על Relative Pronouns ו-defining clauses מספקים זווית מועילה במיוחד לכתיבה, למבנה משפט ולפיסוק. המקור מתאים לתלמידים מתקדמים, סטודנטים ומי שרוצה להבין את המבנה מעבר לרמת השלמת החסר.

קישור: https://owl.purdue.edu/owl/general_writing/grammar/relative_pronouns/index.html

Education Endowment Foundation – One to One Tuition

Education Endowment Foundation מרכז ומסכם מחקר חינוכי על שיטות הוראה. הסקירה על הוראה אחד על אחד עוסקת בעיקר בהקשרים בית-ספריים ולכן אין להסיק ממנה שכל שיעור פרטי באנגלית יוביל לאותה תוצאה. היא כן מספקת בסיס מחקרי לחשיבות שיכולה להיות לתמיכה ממוקדת ואישית כאשר היא מתוכננת ומיושמת היטב.

קישור: https://educationendowmentfoundation.org.uk/education-evidence/teaching-learning-toolkit/one-to-one-tuition

Relative Clauses לא צריכים להישאר "הפרק הזה בדקדוק שאף פעם לא יושב טוב"

Who, which, that ו-whose נראים בהתחלה כמו ארבע מילים קטנות עם יותר מדי חוקים. בפועל, ברגע שמפסיקים לנחש ומתחילים לשאול את השאלות הנכונות, התמונה נעשית מסודרת: אדם או דבר? שייכות או תיאור? מידע שמגדיר או מידע נוסף? נושא או מושא? אפשר להשמיט או לא?

השלב הבא הוא להפסיק להסתפק בתשובות נכונות על המסך. בנו משפטים על אנשים שאתם באמת מכירים, חפצים שאתם משתמשים בהם, מקום העבודה שלכם, בית הספר, משפחה, נסיעות ותוכניות. משפט זיקה מתחיל להפוך לחלק מהאנגלית כאשר הוא מתחבר למשהו שבאמת רציתם לומר.

אם אתם מרגישים שכבר למדתם Relative Clauses בעבר אבל עדיין מהססים, הדבר אינו אומר שצריך להתחיל את כל האנגלית מחדש. ייתכן שחסר לכם רק חיבור בין הכלל לבין שימוש פעיל. לפעמים כמה טעויות חוזרות יוצרות תחושה שכל הנושא קשה, למרות שבפועל צריך לתקן נקודה אחת או שתיים.

שיעור אנגלית אונליין אחד על אחד מאפשר לעבוד בדיוק על הנקודות האלה: להבין את מקור הטעות, לתרגל ברמה שמתאימה לכם, לעבור ממשפט כתוב לדיבור, לקבל תיקון בזמן המתאים ולחזור על המבנה עד שהוא מרגיש מוכר. לילד, לנער או למבוגר אפשר לבנות תרגול שונה לחלוטין סביב אותו כלל.

אם הגיע הזמן ללמוד אנגלית בצורה מסודרת יותר, בלי להרגיש שאתם צריכים להתאים את עצמכם לקצב של קבוצה, אפשר לבחור לימוד אנגלית אונליין עם מורה פרטי ולבנות תהליך סביב הצרכים שלכם. המטרה אינה להבטיח "אנגלית מושלמת" בתוך זמן קצר, אלא ליצור התקדמות עקבית: להבין טוב יותר, לבנות משפטים מדויקים יותר, לדבר עם פחות היסוס ולהפוך כללים כמו Relative Clauses לכלים שאתם באמת יודעים להשתמש בהם.