50 שאלות ותשובות על This, That, These, Those לכיתה ד׳ – תרגול עם פירושים בעברית

50 שאלות ותשובות בנושא This, That, These, Those לכיתה ד׳ – עם פירושים בעברית, הסברים ותרגול אמיתי

ילד בכיתה ד׳ יכול לדעת מצוין ש־cat פירושו חתול וש־books פירושו ספרים, ובכל זאת להיתקע מול משפט פשוט כמו ___ are my books. ברגע הזה הבעיה בדרך כלל אינה חוסר ידע באנגלית. היא נובעת מכך שהתלמיד צריך לקבל כמה החלטות בבת אחת: האם מדובר בדבר אחד או בכמה דברים, האם הם קרובים או רחוקים, האם צריך is או are, והאם המילה שבוחרים עומדת לבדה או באה לפני שם עצם. ארבע המילים This, That, These, Those נראות קטנות, אבל הן מפגישות את התלמיד עם כמה רעיונות מרכזיים של השפה האנגלית באותו משפט.

זו בדיוק הסיבה שכדאי לא ללמד את הנושא כאוסף של ארבע הגדרות שצריך לשנן. כאשר ילד שומע “This זה קרוב ויחיד, That זה רחוק ויחיד”, הוא אולי מצליח לענות על שני תרגילים מיד אחרי ההסבר. אבל אם למחרת מניחים לידו שני עפרונות ומצביעים על תיק שנמצא בצד השני של החדר, הוא צריך לדעת להפעיל את הכלל ולא רק לדקלם אותו. המעבר הזה — מידע בראש לשימוש אמיתי — הוא המקום שבו תלמידים רבים זקוקים לתרגול מדויק יותר.

התרגול כאן נבנה במיוחד סביב החוויה הזאת. הוא כולל 50 שאלות ותשובות בנושא This, That, These, Those לכיתה ד׳, אבל המטרה אינה רק “לסיים דף עבודה”. בכל קבוצה של שאלות יש שינוי קטן: פעם בוחרים לפי יחיד ורבים, פעם לפי מרחק, פעם צריך להתאים is/are, ופעם צריך להבין משפט שלם. ליד התשובות מופיע פירוש בעברית, כדי שהילד לא יצליח במקרה בלי להבין מה אמר.

עבור הורים, המדריך הזה מאפשר גם לראות איפה בדיוק הילד נתקע. תלמיד שבוחר שוב ושוב this במקום these כנראה עדיין לא מחבר בין צורת שם העצם לבין מילת ההצבעה. תלמיד שמזהה יחיד ורבים אבל מתבלבל בין this ל־that זקוק לתרגול של קרוב ורחוק. ותלמיד שבוחר נכון את מילת ההצבעה אבל כותב These is כבר מבין חלק מהרעיון, אך עדיין צריך לחבר אותו לפועל הנכון.

הגישה הזו חשובה גם בשיעורי אנגלית אונליין. במפגש אישי אפשר לשנות את השאלה ברגע, להראות חפץ למצלמה, להרחיק אותו, להוסיף חפץ שני ולבקש מהתלמיד לומר משפט חדש. במקום לחכות עד סוף דף העבודה כדי לגלות שטעות חזרה עשרים פעם, מורה יכול לעצור אחרי הטעות הראשונה, לבדוק מה התלמיד חשב ולבנות תרגיל קצר שמתקן בדיוק את נקודת הבלבול.

למה דווקא ארבע מילים קצרות יוצרות כל כך הרבה בלבול בכיתה ד׳?

מבחוץ נדמה שזה נושא קל: ארבע מילים, ארבעה תאים בטבלה, ואפשר להמשיך הלאה. אלא שהמוח של תלמיד צעיר אינו רואה “ארבעה תאים”. הוא רואה משפט באנגלית שבו צריך לזהות כמה רמזים במהירות. במילה apple אין סימן ברור שמזכיר לילד ישראלי לבחור this ולא these; הוא צריך לזכור ש־apple הוא יחיד. במילה shoes הוא צריך לזהות שה־s מסמנת בדרך כלל רבים, ואז עדיין נשארת שאלת המרחק: האם הנעליים כאן או שם?

בלבול נוסף מגיע מהעברית. אנחנו אומרים “זה”, “זאת”, “אלה”, “אלו”, אבל החלוקה אינה חופפת לגמרי לאנגלית. בעברית יש גם הבדל בין זכר לנקבה ביחיד, בעוד שבאנגלית this יכול להתייחס גם לעיפרון, גם למחברת וגם לכלב. מצד שני, באנגלית חשוב מאוד ההבדל בין קרוב לרחוק, והוא מובנה בתוך הבחירה בין this/these לבין that/those. תלמיד שמנסה לתרגם מילה במילה מעברית עלול לכן לחפש סימנים שאינם רלוונטיים ולפספס את אלה שכן.

אם לא מטפלים בבלבול הזה, הוא אינו נשאר רק בפרק קטן של דקדוק. מילות ההצבעה מופיעות בשיחות, בתיאורי תמונות, בהוראות, בסיפורים, בשאלות כמו What is this? ובמשפטים יומיומיים כמו Those are my shoes. ילד שאינו בטוח בהן מתחיל לנחש, והניחוש מייצר תחושת אי־יציבות: גם כשהוא יודע את המילה הנכונה, הוא אינו בטוח אם המשפט כולו “נשמע אנגלית”.

הטעות הנפוצה היא להגיב לעוד ניחוש בעוד הסבר. אומרים שוב: “This זה קרוב ויחיד”. הבעיה היא שאם ההסבר הראשון לא הפך להרגל שימוש, החזרה עליו באותן מילים אינה בהכרח תיצור שינוי. במקום זאת כדאי לשנות את סוג המשימה. להחזיק ספר אחד ליד הגוף ולומר this book, להניח שני ספרים בצד השני של השולחן ולומר those books, ואז להחליף תפקידים ולתת לילד להיות זה שמחליט מה קרוב ומה רחוק.

הפתרון המקצועי הוא לפרק את המשימה לשתי שאלות קצרות לפני שבוחרים מילה: כמה? אחד או יותר מאחד; איפה? קרוב או רחוק. רק אחר כך מחברים. אחד + קרוב = this. אחד + רחוק = that. רבים + קרוב = these. רבים + רחוק = those. כאשר הסדר הזה נעשה אוטומטי, התלמיד אינו צריך “לזכור ארבע מילים” — הוא פותר שתי החלטות פשוטות.

בשיעור אנגלית אונליין אחד על אחד אפשר לראות את תהליך החשיבה ולא רק את התשובה. מורה יכול לשאול “למה בחרת those?” ואם הילד אומר “כי יש שניים”, ברור שהוא מבין רבים אבל אולי לא בדק מרחק. זו דוגמה קטנה למה שלמידה אישית יכולה להוסיף: התרגיל הופך מכלי שבודק נכון/לא נכון לכלי שמגלה איזו החלטה בתוך המשפט עדיין אינה יציבה.

המפה הפשוטה שצריך להבין לפני שמתחילים את 50 השאלות

לפני תרגול, חשוב לבנות תמונה אחת ברורה בראש. לפי Cambridge Grammar, ארבע המילים הן demonstratives — מילות הצבעה — והחלוקה הבסיסית משלבת מספר ומרחק: this ו־that ליחיד, these ו־those לרבים; this/these בדרך כלל למה שקרוב לדובר, ו־that/those למה שרחוק יותר. זהו העוגן שממנו מתחילים.

הטבלה נראית קלה, אבל הדרך הנכונה להשתמש בה היא לא לשנן אותה משמאל לימין. עדיף להפוך אותה למסלול החלטה. אם הילד רואה dogs, הוא קודם מסמן לעצמו: רבים. עכשיו נותר לבחור בין שתי אפשרויות בלבד: these או those. אם הכלבים קרובים — these; אם הם רחוקים — those. כשמצמצמים בכל שלב את מספר האפשרויות, עומס החשיבה קטן.

כדאי גם להפריד בתחילת הדרך בין “קרוב לעיניים” לבין “קרוב לדובר”. אם הילד רואה תמונה על מסך, הכול הרי מול העיניים שלו. לכן בתרגילי תמונה צריך להגדיר נקודת מבט: החפץ שמצויר ליד הילד בתמונה נחשב קרוב אליו; החפץ שמצויר בצד השני של החדר נחשב רחוק. בשיחה אמיתית אפשר לעשות זאת בצורה ברורה יותר בעזרת חפצים פיזיים.

טעות נפוצה היא לתת לילד רק משפטים עם שמות עצם מאוד ברורים, כמו this cat ו־those books, ואז לחשוב שהנושא “נסגר”. ברגע שמגיע משפט כמו What are these?, אין שם עצם אחרי המילה, והתלמיד עלול להרגיש שהכלל השתנה. למעשה, המילה יכולה להופיע גם לפני שם עצם וגם לבדה. חשוב לפגוש את שני המבנים בהדרגה.

עוד צעד הוא לקשור את מילות ההצבעה לפועל. This is ו־That is הולכים עם יחיד; These are ו־Those are הולכים עם רבים. הילד לא צריך ללמוד זאת כארבעה צירופים מנותקים. הוא צריך להבין שהבחירה ב־is או are נובעת מאותו מידע שכבר זיהה: אחד או רבים. כך כלל אחד תומך בשני.

בשיעור אישי אפשר להפוך את המפה הזאת למשחק מהיר: המורה אומר “two + far”, והתלמיד עונה “those”; “one + near” — “this”. אחר כך מחליפים: המורה אומר these, והתלמיד צריך לענות “many + near”. היפוך הכיוון בודק שהתלמיד לא רק מגיב לדפוס קבוע אלא באמת מבין את המבנה.

קרוב ורחוק: למה צריך ללמד את המשמעות דרך פעולה ולא רק דרך תרגום

ההבדל בין this ל־that ובין these ל־those הוא קודם כול רעיון של נקודת מבט. ילד מחזיק מחק ביד ואומר This is my eraser. הוא מצביע על קלמר בקצה השולחן ואומר That is my pencil case. ברגע שהוא מזיז את הקלמר אליו, אפשר לשאול מחדש: “ומה עכשיו?” המעבר מ־that ל־this מלמד יותר מעוד עשרה משפטי השלמה.

הסיבה לכך פשוטה: משמעות מרחבית נלמדת טוב דרך חוויה. ה־British Council מציע בהוראת demonstratives לעבוד עם חפצים שנמצאים ליד הלומד וחפצים שנמצאים רחוק ממנו, ואף לשלב תנועה והצבעה. זו דרך להפוך כלל מופשט למשהו שאפשר לראות ולעשות, ולא רק לקרוא במחברת.

כשילד מתרגל רק על דף, הוא עלול לפתח כלל שגוי משלו, למשל “this בא לפני מילים קצרות” או “those זה כשיש s”. הכלל השני אפילו עובד בחלק מהתרגילים, כי שמות עצם ברבים אכן כוללים לעיתים s, אבל הוא לא מלמד מרחק. לכן כדאי בכוונה להראות אותו שם עצם בשני מצבים: these books כאשר הספרים קרובים, ו־those books כאשר הם רחוקים.

מה קורה אם מתעלמים מהמרחק? הילד יכול להיות מצוין ביחיד ורבים ועדיין לבחור באקראי בין זוגות. במבחן הוא אולי יאבד נקודות, אבל הבעיה הגדולה יותר היא שבדיבור הוא לא ירגיש שיש משמעות אמיתית לבחירה. אם שתי הצורות נשמעות לו כמו “סתם דקדוק”, הסיכוי שישתמש בהן באופן טבעי יורד.

תרגיל ביתי פשוט: הניחו ארבעה חפצים — עיפרון אחד קרוב, עיפרון אחד רחוק, שני ספרים קרובים ושני צעצועים רחוקים. בקשו מהילד לומר ארבעה משפטים. אחרי כל סבב הזיזו את החפצים. אל תתקנו מיד במילה “לא”. שאלו קודם: “כמה?” ואז “איפה?”. אם הילד מתקן את עצמו, הלמידה עמוקה יותר מאשר כאשר המבוגר פשוט מספק את התשובה.

בשיעור פרטי בזום אפשר לעשות אותו דבר דרך המצלמה. המורה מקרב חפץ לעדשה, מרחיק אותו, מציג שני חפצים או מבקש מהתלמיד להביא משהו מהחדר. כך ילד שמתקשה בדף עבודה מקבל תרגול חי. מעבר לדיוק הדקדוקי, יש כאן גם דיבור: This is my toy, Those are my shoes, These are my pencils. המשפטים מתחילים להתחבר לעולם שלו.

יחיד ורבים: החלק שרבים מדלגים עליו מהר מדי

תלמידים רבים מתבלבלים ב־This/These לא בגלל שהם אינם מבינים קרוב ורחוק, אלא מפני שההבחנה בין יחיד לרבים עדיין אינה אוטומטית. בכיתה ד׳ יש ילדים שמזהים book/books בלי קושי, אבל נתקעים במילים כמו children, feet או אפילו בצירופים שבהם אי אפשר להסתמך רק על האות s. לכן לפני שמאשימים את מילות ההצבעה, כדאי לבדוק את הבסיס.

הדרך המקצועית היא להתחיל מהמשמעות: “כמה דברים יש?” ולא מהסיומת. אם רואים ילד אחד, זו יחיד; אם רואים שלושה ילדים, זה רבים — גם אם המילה היא children ולא מסתיימת ב־s. כך בונים מושג יציב של מספר, ורק אחר כך משתמשים בסימנים הכתובים כדי לזהות אותו במהירות.

טעות נפוצה היא ללמד these = אלה ו־those = אלה בלי להדגיש ששתי המילים מחייבות רעיון של רבים. בעברית אותה מילה “אלה” יכולה להרגיש טבעית מאוד, ולכן הילד עלול לזכור רק את התרגום ולא את התנאי. השאלה “אחד או יותר מאחד?” צריכה להפוך להרגל לפני כל בחירה.

אם מתעלמים מהבסיס, הבלבול זולג גם ל־is/are ולמשפטים אחרים. תלמיד שכותב These is my shoes מציג למעשה שני רבדים: הוא אולי הבין ש־shoes הוא רבים ולכן בחר these, אבל לא העביר את המידע הזה לפועל. במקום לסמן את כל המשפט כטעות אחת, עדיף לפרק ולומר: “בחירת these נכונה; עכשיו מה מתאים לרבים — is או are?”

תרגול יעיל הוא לעבוד בזוגות של משפטים כמעט זהים: This is a chair מול These are chairs; That is a tree מול Those are trees. השינוי הקטן מאפשר לילד לראות אילו חלקים במשפט “זזים יחד”. אחרי כמה זוגות אפשר לבקש ממנו ליצור את גרסת הרבים בעצמו.

בלימוד אחד על אחד ניתן להתעכב בדיוק במקום הנכון. ילד ששולט ביחיד ורבים לא צריך עוד עשרים דקות של תרגול מכני; אפשר לעבור לשאלות מורכבות יותר. ילד שמתקשה יקבל חיזוק ממוקד לפני שנוספים כללים נוספים. ההתאמה הזאת חשובה במיוחד בגיל שבו פער קטן שנשאר לא פתור יכול לגרום לילד לחשוב בטעות שהוא “לא טוב באנגלית”.

This is, That is, These are, Those are: החיבור בין מילת ההצבעה לפועל

אחת הדרכים המהירות לזהות אם התלמיד באמת הבין את הנושא היא לבקש ממנו לומר משפט שלם, לא רק לבחור מילה מתוך ארבע אפשרויות. תלמיד יכול לסמן these נכון בתרגיל אמריקאי ועדיין לומר These is my books. כאשר מבקשים משפט שלם, מתגלה החיבור בין מילות ההצבעה לבין to be.

הכלל כאן עקבי: This is, That is, These are, Those are. אבל במקום לשנן ארבעה צמדים, עדיף להבין שהפועל מגיב למספר. this ו־that מצביעים על יחיד ולכן באים עם is; these ו־those מצביעים על רבים ולכן באים עם are. זה אותו מידע שכבר עבדנו עליו, עכשיו במשפט שלם.

בעיה נפוצה נוצרת כאשר הילד מכיר את הקיצור that's משירים, משחקים או סרטונים, אבל פחות רגיל ל־those are. הוא עשוי להגיד those is כי הצליל של is מרגיש לו מוכר יותר. תיקון יעיל אינו “למחוק ולכתוב are”, אלא לקרוא בקול שני משפטים מנוגדים, להדגיש את הקצב, ולבקש ממנו להסביר למה הפועל השתנה.

כדאי גם לתרגל שאלות: Is this your bag?, Is that your teacher?, Are these your shoes?, Are those your books?. כאן הילד רואה שהחיבור נשמר גם כאשר סדר המילים משתנה. זו הכנה מצוינת לשפה שימושית, כי בעולם האמיתי אנחנו לא רק מצהירים “אלה הספרים שלי”; אנחנו שואלים, בודקים ומגיבים.

עוד שלב חשוב הוא תשובות קצרות: Yes, it is, No, it isn't, Yes, they are, No, they aren't. אין צורך להעמיס את כל זה בפעם הראשונה, אבל תלמיד שמוכן לכך מגלה שמילות ההצבעה מתחברות למערכת רחבה יותר של יחיד ורבים. זה עוזר לו להבין אנגלית כמבנה הגיוני ולא כאוסף חריגים.

בשיעור אנגלית אונליין אישי אפשר להפוך את התרגול לדיאלוג: המורה מרים מחברת ושואל Is this a book?; התלמיד עונה No, it isn't. This is a notebook. אחר כך המורה מצביע על שני חפצים ברקע ושואל Are those pencils?. כך הדקדוק נכנס לתוך שיחה קצרה, והתלמיד מקבל תיקון מיידי בלי תחושת מבחן.

מתי המילה עומדת לבדה ומתי היא באה לפני שם עצם?

אחרי שהבסיס יציב, מגיע הבדל קטן שמפתיע הרבה תלמידים: אפשר לומר This is my book, אבל גם This book is new. אפשר לומר Those are my shoes, אבל גם Those shoes are new. אותה מילת הצבעה יכולה להיות חלק ממשפט בשתי דרכים, ולכן חשוב שהילד לא יחפש תמיד את אותו סדר מילים.

במבנה הראשון, this/that/these/those עומדות במקום הדבר שעליו מצביעים: What is this? – This is a ruler. במבנה השני הן באות לפני שם עצם ומגדירות אותו: this ruler, that chair, these pencils, those windows. Cambridge מגדיר את ארבע המילים גם כ־determiners וגם כ־pronouns, אבל בכיתה ד׳ לא חייבים להתחיל מהמונחים. מספיק להבין את שני השימושים דרך דוגמאות.

הטעות הנפוצה היא לכתוב משהו כמו This is book בלי a, משום שהתלמיד מרוכז כל כך ב־this שהוא שוכח את המבנה של שם עצם יחיד. לעומת זאת, ב־this book אין צורך ב־a. זה מקום מצוין לתרגל לא רק מילת הצבעה אלא גם את ההבדל בין “This is a book” לבין “This book is mine”.

אם מתעלמים מהמבנה הזה, הילד יכול להצליח בדף עבודה אחד ולהיכשל בדף הבא, אף שהנושא “אותו נושא”. מבחינתו השאלה השתנתה לחלוטין. לכן כדאי להציג זוגות: That is a dog / That dog is big. לבקש מהילד לסמן מהו שם העצם בכל משפט ולהסביר האם מילת ההצבעה עומדת לבדה או מלווה אותו.

תרגיל מעשי: כתבו שמונה כרטיסים — ארבעה עם המשפטים This is…, That is…, These are…, Those are…, וארבעה עם this…, that…, these…, those…. הילד בוחר חפץ או תמונה ומשלים משפט. כך הוא לא “משלים חור” אלא מייצר את המבנה בעצמו.

בשיעור פרטי, המורה יכול לזהות אם זו בעיית דקדוק או בעיית אוצר מילים. אם הילד מבין איזה demonstrative צריך אך אינו יודע לומר “מדף” או “מספריים”, אין סיבה להפוך זאת לטעות ב־This/That. מורה טוב מפריד בין שכבות: קודם נותן את המילה החסרה, ואז בודק שוב את המבנה. כך התלמיד יודע על מה בדיוק הוא מקבל משוב.

הגייה: למה This ו־These נשמעות דומות, ואיך לא לתת לזה להפוך לבלבול

עבור דוברי עברית, ארבע המילים אינן רק אתגר דקדוקי. יש בהן את הצליל th הקולי /ð/, שאינו חלק רגיל מהעברית. לכן ילד יכול להבין מצוין את ההבדל בין this ל־these בכתב, אך כאשר הוא מדבר שתי המילים יוצאות דומות מאוד. אם המורה בודק רק דפי עבודה, הוא עלול בכלל לא לראות את הקושי הזה.

חשוב לא להפוך את ההגייה למבחן של “מבטא מושלם”. המטרה בכיתה ד׳ היא שהילד יוכל להפיק צליל ברור מספיק ולהבדיל בין המילים. אפשר להראות שהלשון נוגעת בעדינות בין השיניים ושהקול פועל. בהתחלה אפשר לתרגל this – these לאט, ואז בתוך צירופים: this book – these books, that pen – those pens.

הבדל נוסף הוא תנועת הסיום. this מסתיימת בצליל /s/, בעוד these מסתיימת ב־/z/. אין צורך ללמד סימנים פונטיים לילד שאינו זקוק להם, אבל כן אפשר לעבוד דרך שמיעה: “האם שמעת this או these?” ואז לקשר לכמות של החפצים. כך ההגייה תומכת בדקדוק והדקדוק תומך בהגייה.

טעות נפוצה של מבוגרים היא לתקן כל צליל בכל משפט. ילד שמנסה לראשונה להגיד Those are my shoes יכול לאבד את רצף הדיבור אם עוצרים אותו שלוש פעמים. עדיף לבחור מטרה אחת: בסבב הראשון לבדוק את מילת ההצבעה; בסבב השני לחזור על המשפט ולהתמקד ב־th. כך התלמיד מצליח לדבר וגם משתפר.

תרגיל ביתי טוב הוא הקלטה של 20 שניות בטלפון. הילד אומר ארבעה משפטים עם חפצים אמיתיים: This is…, That is…, These are…, Those are…. אחר כך הוא מאזין לעצמו ובודק אם הוא שומע הבדל בין המילים. ההאזנה העצמית מפתחת מודעות בלי צורך בהרצאה ארוכה.

בשיעור בזום יש יתרון בכך שהמורה יכול לראות את הפה, לשמוע מקרוב ולבקש חזרה קצרה בלי להעמיד את הילד מול כיתה. עבור תלמיד שמתבייש לקרוא בקול, הסביבה הפרטית יכולה להפחית לחץ. המטרה אינה רק “לומר th”, אלא לחבר בין צליל, משמעות ומשפט עד שהמילה יוצאת באופן בטוח יותר.

50 שאלות ותשובות בנושא This, That, These, Those לכיתה ד׳ – עם פירושים בעברית

עכשיו מגיע התרגול עצמו. לא מומלץ לתת את כל 50 השאלות בבת אחת לילד שמתקשה. אפשר להתחיל מעשר שאלות, לבדוק איזה סוג טעות חוזר, ורק אז להמשיך. תלמיד שכבר שולט בבסיס יכול לבצע את כל הסדרה כתרגול מסכם. המפתח הוא לא רק לספור כמה תשובות נכונות, אלא להבין למה תשובה הייתה נכונה או שגויה.

בכל שאלה מופיע רמז של מספר, מרחק או שניהם. בחלק מהמשפטים המילה באה לפני שם עצם, ובחלק היא עומדת בפני עצמה. יש גם שאלות עם is/are כדי לחזק את החיבור בין יחיד ורבים. הפירוש בעברית נועד לוודא שהתלמיד מבין את המשמעות ולא רק מזהה תבנית.

לפני שמסתכלים בתשובה, כדאי לומר בקול שתי מילים בלבד: “יחיד/רבים” ו“קרוב/רחוק”. לדוגמה: בשאלה על שני עפרונות שנמצאים ליד התלמיד — “רבים, קרוב”, ורק אז these. הרגל קטן כזה מוריד ניחושים ומלמד אסטרטגיה שאפשר להשתמש בה גם במבחן.

אם התלמיד טועה, אין צורך למחוק מיד. בקשו ממנו לסמן מה במשפט גרם לו לבחור. אם הוא אומר “יש s, אז בחרתי these”, שאלו מה אומר הרמז “over there”. כך הטעות הופכת לשיחה על משמעות. פעמים רבות די בשאלה אחת טובה כדי שהילד יתקן את עצמו.

השאלות מסודרות מהבסיסי אל המשולב, אך הן אינן מבחן רשמי של משרד החינוך. הן חומר תרגול לימודי שנועד לחזק את ההבחנות המרכזיות בנושא. אפשר להשתמש בהן בבית, בשיעור פרטי, בשיעור אנגלית אונליין או כחזרה לפני עבודה בכיתה.

שאלות 1–10: יחיד, רבים, קרוב ורחוק

1. ___ is my pencil here.
   תשובה: This. משפט מלא: This is my pencil here.
   פירוש: זה העיפרון שלי כאן. מדובר בעיפרון אחד שנמצא קרוב לדובר, לכן משתמשים ב־This.
2. ___ is your bag over there.
   תשובה: That. משפט מלא: That is your bag over there.
   פירוש: זה התיק שלך שם. יש תיק אחד והוא רחוק, לכן That.
3. ___ are my books on the desk next to me.
   תשובה: These. משפט מלא: These are my books.
   פירוש: אלה הספרים שלי. יש כמה ספרים והם קרובים, לכן These.
4. ___ are the trees at the end of the street.
   תשובה: Those. משפט מלא: Those are the trees at the end of the street.
   פירוש: אלה העצים בקצה הרחוב. רבים ורחוקים = Those.
5. Look at ___ cat beside me.
   תשובה: this. משפט מלא: Look at this cat beside me.
   פירוש: תסתכל על החתול הזה שלידי. חתול אחד וקרוב.
6. Can you see ___ bird on the roof?
   תשובה: that. משפט מלא: Can you see that bird on the roof?
   פירוש: אתה יכול לראות את הציפור ההיא על הגג? ציפור אחת ורחוקה.
7. I like ___ shoes I am wearing.
   תשובה: these. משפט מלא: I like these shoes I am wearing.
   פירוש: אני אוהב את הנעליים האלה שאני נועל. נעליים ברבים ונמצאות ממש אצל הדובר.
8. Who are ___ children across the playground?
   תשובה: those. משפט מלא: Who are those children across the playground?
   פירוש: מי הילדים ההם בצד השני של מגרש המשחקים? Children הוא רבים, והם רחוקים.
9. ___ is a nice picture in my hand.
   תשובה: This. משפט מלא: This is a nice picture.
   פירוש: זו תמונה יפה. התמונה אחת ונמצאת ביד של הדובר.
10. ___ is our school behind the park.
    תשובה: That. משפט מלא: That is our school behind the park.
    פירוש: זה בית הספר שלנו מאחורי הפארק. מבנה אחד שנמצא רחוק.

שאלות 11–20: התאמה ל־is ו־are

11. ___ is my new notebook.
    תשובה: This. פירוש: זו המחברת החדשה שלי. יחיד מתאים ל־is; אם המחברת קרובה, This.
12. ___ are my new notebooks.
    תשובה: These. פירוש: אלה המחברות החדשות שלי. רבים מתאים ל־are; אם הן קרובות, These.
13. ___ is the bus we need, over there.
    תשובה: That. פירוש: זה האוטובוס שאנחנו צריכים, שם. אוטובוס אחד ורחוק.
14. ___ are the buses we can take.
    תשובה: Those. פירוש: אלה האוטובוסים שאנחנו יכולים לקחת. כמה אוטובוסים רחוקים.
15. Is ___ your ruler here?
    תשובה: this. משפט מלא: Is this your ruler?
    פירוש: האם זה הסרגל שלך? יחיד וקרוב.
16. Is ___ your teacher near the gate?
    תשובה: that. משפט מלא: Is that your teacher near the gate?
    פירוש: האם זה המורה שלך ליד השער? אדם אחד שנמצא רחוק יחסית.
17. Are ___ your crayons on this table?
    תשובה: these. פירוש: האם אלה הצבעים שלך על השולחן הזה? רבים וקרוב, ולכן These עם are.
18. Are ___ your friends by the football field?
    תשובה: those. פירוש: האם אלה החברים שלך ליד מגרש הכדורגל? רבים ורחוקים.
19. ___ is not my coat; mine is blue.
    תשובה: That. פירוש: המעיל ההוא אינו שלי; שלי כחול. בהקשר מדמיינים מעיל אחד שמצביעים עליו מרחוק.
20. ___ are not my socks; mine are white.
    תשובה: These/Those לפי המרחק. פירוש: אלה לא הגרביים שלי. כאן חסר רמז למרחק, ולכן שתי הצורות עשויות להיות נכונות בהתאם למצב. זו שאלה חשובה שמלמדת שלא תמיד יש תשובה אחת בלי הקשר.

שאלות 21–30: לפני שם עצם או כמילה שעומדת בפני עצמה

21. ___ apple is fresh. (the apple is in my hand)
    תשובה: This. פירוש: התפוח הזה טרי. This באה לפני שם העצם apple.
22. ___ apples are fresh. (the apples are beside me)
    תשובה: These. פירוש: התפוחים האלה טריים. רבים וקרוב.
23. ___ house on the hill is beautiful.
    תשובה: That. פירוש: הבית ההוא על הגבעה יפה. בית אחד ורחוק.
24. ___ houses on the hill are beautiful.
    תשובה: Those. פירוש: הבתים ההם על הגבעה יפים. רבים ורחוקים.
25. What is ___ in your hand?
    תשובה: this. פירוש: מה זה שביד שלך? כאשר החפץ קרוב לדובר/לשיחה, משתמשים ב־this.
26. What is ___ over there?
    תשובה: that. פירוש: מה זה שם? הביטוי over there הוא רמז ברור לריחוק.
27. What are ___ on your desk?
    תשובה: these. פירוש: מה אלה שעל השולחן שלך? מדובר בכמה דברים קרובים.
28. What are ___ near the door?
    תשובה: those. פירוש: מה אלה ליד הדלת? מנקודת המבט של הדובר הם רחוקים.
29. I want ___ cookie here, please.
    תשובה: this. פירוש: אני רוצה את העוגייה הזאת כאן, בבקשה. עוגייה אחת וקרובה.
30. I want ___ cookies on the top shelf, please.
    תשובה: those. פירוש: אני רוצה את העוגיות ההן על המדף העליון. רבות ורחוקות.

שאלות 31–40: משפטים מתוך מצבים יומיומיים

31. At a shop: “How much is ___ T-shirt I’m holding?”
    תשובה: this. פירוש: כמה עולה חולצת הטריקו הזאת שאני מחזיק? החולצה יחידה וקרובה.
32. At a shop: “How much are ___ T-shirts on that wall?”
    תשובה: those. פירוש: כמה עולות החולצות ההן שעל הקיר? רבות ורחוקות.
33. In class: “Can I use ___ pencil next to me?”
    תשובה: this. פירוש: אפשר להשתמש בעיפרון הזה שלידי? יחיד וקרוב.
34. In class: “Are ___ your markers on the teacher’s desk?”
    תשובה: those. פירוש: האם אלה הטושים שלך שעל שולחן המורה? רבים ורחוקים מנקודת המבט של התלמיד.
35. At home: “___ is my room right here.”
    תשובה: This. פירוש: זה החדר שלי ממש כאן. יחיד וקרוב.
36. Outside: “___ is the playground across the road.”
    תשובה: That. פירוש: זה מגרש המשחקים מעבר לכביש. יחיד ורחוק.
37. With photos in your hand: “___ are pictures from my trip.”
    תשובה: These. פירוש: אלה תמונות מהטיול שלי. כמה תמונות שנמצאות ביד.
38. Looking at mountains far away: “___ are very high mountains.”
    תשובה: Those. פירוש: אלה הרים גבוהים מאוד. רבים ורחוקים.
39. On the phone, introducing yourself: “Hello, ___ is Maya.”
    תשובה: this. פירוש: שלום, זאת מאיה. באנגלית אפשר להשתמש ב־This is… כדי להציג את עצמנו בשיחת טלפון.
40. Introducing one person beside you: “___ is my friend, Tom.”
    תשובה: This. פירוש: זה החבר שלי, טום. This משמש גם להצגת אדם שנמצא איתנו.

שאלות 41–50: חשיבה, תיקון טעויות והבנת משמעות

41. Choose the correct sentence: “These is my book” / “This is my book.”
    תשובה: This is my book. פירוש: book הוא יחיד, ולכן This + is.
42. Choose the correct sentence: “Those are my shoes” / “That are my shoes.”
    תשובה: Those are my shoes. פירוש: shoes הוא רבים, ולכן Those + are כאשר הנעליים רחוקות.
43. Correct the mistake: “This are my pencils.”
    תשובה: These are my pencils. פירוש: pencils הוא רבים; גם מילת ההצבעה וגם הפועל צריכים להתאים לרבים.
44. Correct the mistake: “Those is a big dog.”
    תשובה: That is a big dog. פירוש: dog הוא יחיד ורחוק, לכן That + is.
45. Correct the mistake: “These book is new.”
    תשובה: This book is new. פירוש: book הוא יחיד וקרוב, ולכן This. אפשר גם להפוך לרבים: These books are new.
46. Complete: One toy near me = ___ toy.
    תשובה: this toy. פירוש: צעצוע אחד וקרוב.
47. Complete: Three toys near me = ___ toys.
    תשובה: these toys. פירוש: שלושה צעצועים קרובים.
48. Complete: One toy far away = ___ toy.
    תשובה: that toy. פירוש: צעצוע אחד רחוק.
49. Complete: Three toys far away = ___ toys.
    תשובה: those toys. פירוש: שלושה צעצועים רחוקים.
50. A student says: “I always look only for the letter s.” What should the student check too?
    תשובה: The student should also check distance: near or far. פירוש: האות s יכולה לעזור לזהות רבים, אבל היא לא אומרת אם צריך These או Those. צריך לבדוק גם את המרחק, וגם לזכור שיש צורות רבים לא רגילות כמו children.

אחרי 50 השאלות, אל תסתפקו בציון כמו 42 מתוך 50. ציון אומר כמה תשובות יצאו נכונות; הוא לא תמיד אומר מה צריך ללמוד עכשיו. עדיף לסמן את סוג הטעות: יחיד/רבים, קרוב/רחוק, is/are, מבנה לפני שם עצם, או הבנת משפט. כאשר רואים דפוס, אפשר לבנות חזרה קצרה ומדויקת במקום להתחיל את כל הנושא מהתחלה.

איך להפוך טעות ב־This, That, These, Those לאבחון קטן במקום לעוד סימון אדום

כאשר תלמיד טועה, קל מאוד לומר “לא נכון, צריך These” ולהמשיך. אבל דווקא הטעות יכולה לתת מידע חשוב יותר מהתשובה הנכונה. אם ילד כתב This are my books, יש בו זמנית משהו שכבר הצליח ומשהו שעדיין לא. הוא אולי הבין שהחפצים קרובים, אבל לא קישר בין רבים לבין These ו־are. אם נתקן עבורו את המשפט כולו, הוא יראה תוצאה נכונה; אם נבקש ממנו לבדוק שלב־שלב, הוא ילמד איך להגיע אליה בעצמו.

אפשר לחלק טעויות לחמש משפחות. הראשונה היא טעות במספר: יחיד מול רבים. השנייה היא טעות במרחק: קרוב מול רחוק. השלישית היא התאמה לפועל: is מול are. הרביעית היא מבנה המשפט, למשל This is a book לעומת This book is new. החמישית אינה בהכרח דקדוק — לפעמים הילד לא מבין מילה במשפט ולכן אינו מצליח לפענח את ההקשר. החלוקה הזאת עוזרת להבין האם צריך “עוד תרגול” או תרגול מסוג אחר.

הטעות הנפוצה של הורים ומורים היא להסתכל על הכמות בלבד: “הוא טעה בשש שאלות”. אבל שש טעויות מאותו סוג הן סיפור שונה משש טעויות משישה סוגים. אם כולן קשורות ל־Those, ייתכן שהילד מבין הכול חוץ מהצירוף של רבים + רחוק. במקרה כזה, חמש דקות של תרגול ממוקד יכולות להיות יעילות יותר מעמוד נוסף שבו מעורבים כל הכללים יחד.

כדאי גם לבדוק אם הטעות חוזרת בדיבור ובכתיבה באותה צורה. יש ילדים שבכתב יודעים לעצור, לזהות s ולבחור נכון, אך בדיבור מהיר משתמשים תמיד ב־this. אחרים אומרים נכון כשהם רואים חפץ, אך בדף עבודה חסר להם הרמז המרחבי. ההבדל הזה חשוב, משום שהוא אומר שהידע קיים אך לא עובר בקלות בין סוגי משימות.

מבחינה מעשית, אפשר לנהל “יומן טעויות” קטן של שלוש שורות בלבד. אחרי תרגול רושמים: מה כבר ברור; מה עדיין מתבלבל; ומה נתרגל בפעם הבאה. למשל: “יודע This/That ביחיד; מתבלבל These/Those; בפעם הבאה עובדים רק עם שניים או שלושה חפצים.” הילד עצמו יכול להיות שותף לכתיבה. זה משנה את המסר מ“אני טועה באנגלית” ל“יש דבר אחד שאני לומד עכשיו”.

בשיעור אנגלית אונליין אחד על אחד, האבחון הזה יכול לקרות תוך כדי השיחה. מורה שומע את המשפט, שואל שאלה מכוונת, בודק האם הילד מצליח לתקן את עצמו, ואז מחליט אם להמשיך או להתעכב. זה אחד ההבדלים בין דף תרגול קבוע לבין הוראה שמגיבה לתלמיד. המטרה אינה לייצר אפס טעויות בכל מחיר, אלא להשתמש בטעויות כדי לבנות שליטה יציבה יותר.

איך לתרגל בלי לשנן: מחפצים בחדר ועד משחקי “בלש אנגלית”

התרגול הטוב ביותר בנושא הזה אינו חייב להתחיל במחברת. למעשה, לפעמים עדיף להתחיל בלי דף בכלל. בוחרים ארבעה מצבים אמיתיים: חפץ אחד קרוב, חפץ אחד רחוק, כמה חפצים קרובים וכמה חפצים רחוקים. התלמיד מתאר אותם. אחר כך מחליפים את המיקום. ברגע שהחפץ נע, גם מילת ההצבעה יכולה להשתנות, וכך הילד מבין שהמילה אינה “שייכת” לחפץ אלא למצב.

ה־British Council מציע בין היתר להציג חפצים קרובים ורחוקים, לעבוד עם דוגמאות ולשלב פעילויות שבהן הלומדים מצביעים או נעים אל חפצים. הרעיון מתאים במיוחד לילדים משום שהוא מחבר בין שפה לבין פעולה. במקום לשאול רק “מה התשובה?”, אפשר לומר “גע בשני חפצים קרובים ואמור משפט עם These”.

משחק פשוט נוסף הוא “בלש אנגלית”. ההורה או המורה נותן שלושה רמזים: “many, far, school items”. הילד צריך למצוא או לדמיין חפצים שמתאימים וליצור משפט, למשל Those are pencils. בשלב הבא הילד נותן את הרמזים והמבוגר יוצר את המשפט. כאשר הילד בונה את החידה בעצמו, הוא נדרש לחשוב על הכלל מהכיוון ההפוך — וזה מבחן טוב להבנה.

אפשר גם לעבוד עם תמונות משפחתיות או תמונות של חדר. מחזיקים תמונה אחת ביד ואומרים This is my family, ואז מצביעים על שתי תמונות שנמצאות על מדף ואומרים Those are photos from our trip. לילד קל יותר לזכור משפט שמחובר לדבר מוכר מאשר רשימה של משפטים שאין להם משמעות עבורו. בנוסף, הוא מתרגל אוצר מילים אמיתי תוך כדי הדקדוק.

מה פחות יעיל? מאה משפטים כמעט זהים שבהם התלמיד רק מקיף אחת מארבע אפשרויות. תרגול כזה יכול לעזור בשלב מסוים, אבל אם הוא היחיד, הילד עלול לפתח מיומנות של “פתרון דף” בלי יכולת להשתמש במילים בדיבור. הפתרון הוא לגוון בין זיהוי, יצירה, שמיעה, דיבור, תיקון ושאלה. כל סוג פעילות מאיר חלק אחר של הידע.

טיפ פרקטי הוא לעצור בזמן. עשר דקות של תרגול ממוקד כאשר הילד מרוכז עדיפות לעיתים על ארבעים דקות שמסתיימות בעייפות ותסכול. אפשר לבחור בכל יום מטרה אחת: היום רק This/These, מחר That/Those, וביום השלישי לערבב. אם הילד מצליח, מעלים קושי: מוסיפים is/are, שאלות, או משפטים שבהם מילת ההצבעה באה לפני שם עצם.

איך משלבים קריאה, כתיבה ודיבור במקום להשאיר את הנושא בתוך דף דקדוק

מילות ההצבעה הופכות שימושיות באמת כאשר הן יוצאות מתרגיל הבחירה ונכנסות לטקסט. בקריאה אפשר לתת לילד פסקה קצרה: This is my room. These are my books. That is my desk by the window. Those are my football shoes near the door. אחר כך לא לשאול רק “סמן את המילים”, אלא לבקש לצייר בקווים פשוטים את החדר לפי הטקסט. הציור מראה אם הילד הבין את היחסים בין הדברים.

בכתיבה, כדאי להתחיל ממשפטים שנולדים מהסביבה של הילד. “כתוב שני משפטים על דברים לידך ושני משפטים על דברים שרחוקים ממך.” הילד אינו צריך להמציא סיפור מורכב; הוא יכול לכתוב This is my water bottle או Those are my shoes. כשהמשפט שייך לחיים שלו, קל יותר להתמקד במבנה בלי לבזבז מאמץ על תוכן.

בדיבור, אפשר לייצר “סיור בחדר” של דקה. הילד מחזיק את המצלמה או פשוט מצביע: This is my desk. These are my pencils. That is my bed. Those are my posters. לא חייבים לתקן כל משפט בזמן אמת. אפשר להקשיב לדקה, לבחור שתי נקודות לתיקון ולבקש מהילד לחזור על המשפטים. כך שומרים על רצף וגם לומדים.

בהבנת הנשמע, המורה יכול לומר ארבעה משפטים ולבקש מהתלמיד לבחור תמונה מתאימה. לדוגמה, שתי תמונות מציגות כדור אחד — באחת הוא ליד הילד ובשנייה הוא רחוק. אם התלמיד שומע That is my ball, עליו לבחור את התמונה הרחוקה. זו דרך לבדוק האם הוא מבין את המילה גם בלי לראות אותה כתובה.

הטעות הנפוצה היא לבודד מיומנויות זמן רב מדי. תלמיד לומד “דקדוק ביום שני” ו“דיבור ביום חמישי”, ואז אינו מבין שהם אותו חומר. נכון יותר ליצור רצף: קודם לזהות, אחר כך לומר, אחר כך לקרוא, אחר כך לכתוב. כל מעבר מחזק את אותו עיקרון מזווית שונה. כך נוצר שימוש, לא רק זיכרון קצר לקראת מבחן.

בשיעור אישי קל להתאים את היחס בין המיומנויות. ילד שקורא טוב אך נמנע מדיבור יקבל יותר משימות בעל פה. ילד שמדבר בחופשיות אך כותב this books יקבל רגעים קצרים של כתיבה ובדיקה. אין צורך שכל תלמיד יבצע אותו מסלול באותו מינון. מה שחשוב הוא שכל ארבעת הערוצים — ראייה, שמיעה, דיבור וכתיבה — יתחברו בהדרגה לאותה משמעות.

מה הורה יכול לעשות בבית בעשר דקות בלי להפוך לערב של שיעורי בית

הורים רבים יודעים שהילד צריך חיזוק, אבל אינם רוצים שהבית יהפוך לכיתה נוספת. זו דאגה מוצדקת. תרגול יעיל של This, That, These, Those לא חייב להיות ארוך ולא מחייב הורה עם אנגלית מושלמת. צריך רק להבין את ארבעת הצירופים הבסיסיים ולייצר הזדמנויות קצרות שבהן הילד עצמו מסביר ובוחר.

אפשר להתחיל בשתי דקות של חימום. ההורה מצביע על חפץ אחד לידו ושואל: “one or many?” ואז “near or far?”. הילד עונה בעברית או באנגלית, ורק אחר כך אומר את מילת ההצבעה. השלב הזה חשוב במיוחד אם הילד נלחץ מאנגלית. הוא מאפשר לו להצליח בהחלטה הלוגית לפני שהוא צריך לבנות משפט מלא.

בשלוש הדקות הבאות הילד יוצר משפטים על הבית. לא צריך להכין שום חומר: כוס, שתי כריות, דלת, נעליים, צעצועים. ההורה יכול בכוונה לטעות ולומר This are my shoes. ילדים נהנים לתקן מבוגר, ובאותו רגע הם חייבים להסביר את הכלל. אם הילד אומר “לא, צריך These are”, שאלו “למה?” והקשיבו להסבר שלו.

אחר כך אפשר לקחת שתיים מהשאלות מתוך רשימת ה־50 ולבקש מהילד לפתור בלי להסתכל בתשובה. אם הוא מצליח, לא חייבים לעשות עוד עשר. עדיף לעבור ליצירה: “תכתוב שאלה דומה משלך.” כתיבת שאלה מחייבת הבנה גבוהה יותר מבחירה בתשובה מוכנה, והיא גם חושפת אם הילד באמת יודע ליצור רמז של קרוב/רחוק.

מה לא לעשות? לא להפוך כל טעות לוויכוח ולא לומר “אבל למדנו את זה כבר”. העובדה שהילד שמע כלל בעבר אינה אומרת שהוא מסוגל לשלוף אותו במהירות. שפה דורשת חזרות בהקשרים שונים. אם עולה תסכול, אפשר לחזור לחפצים ולהפחית קושי. המטרה של עשר הדקות היא לסיים בתחושה שהדבר נהיה ברור יותר, לא להוכיח כמה הילד עדיין אינו יודע.

אם גם אחרי כמה סבבים קצרים הילד מנחש, מתבלבל בכמה שכבות יחד או נמנע מהתרגול, זה סימן שכדאי לבדוק את הפער בצורה מסודרת. לפעמים הנושא עצמו אינו הבעיה; ייתכן שחסר אוצר מילים בסיסי, הבנת יחיד ורבים, קריאה של שמות עצם או היכרות עם is/are. שיעור אנגלית אישי יכול לעזור לבודד את החלק החסר ולבנות ממנו קדימה.

למה שיעור אנגלית אונליין אחד על אחד יכול להיות יעיל במיוחד בנושא שנראה “קטן”

דווקא נושאים קטנים חושפים את היתרון של הוראה אישית. בכיתה, מורה חייב להתקדם עם קבוצה שלמה. אם רוב התלמידים הבינו This/That/These/Those, קשה להקדיש שיעור נוסף לילד אחד שממשיך להתבלבל. הילד עצמו עלול להעדיף לשתוק כדי לא להיראות מאחור. במפגש אישי אפשר לעצור בדיוק בנקודה הזאת בלי תחושת השוואה לאחרים.

הוראה אחד על אחד אינה קסם, והיא אינה מבטיחה תוצאה רק משום שיש מורה אחד ותלמיד אחד. האיכות תלויה באבחון, בהסברים, בתרגול ובמשוב. עם זאת, סקירת ה־EEF בנושא one-to-one tuition מדגישה את האפשרות למקד תמיכה בפערים של הלומד ולקשר אותה ללמידה הרגילה. בהקשר של תלמיד בכיתה ד׳, המשמעות המעשית היא שאפשר לקחת חומר אמיתי מבית הספר ולבנות סביבו תרגול מתאים לרמתו.

לדוגמה, ילד שמקבל בבית הספר דף עם 20 משפטים ויודע לענות רק על חצי לא בהכרח צריך “קורס דקדוק”. בשיעור הראשון אפשר לבדוק כמה דברים: האם הוא מבין את אוצר המילים, האם הוא מזהה רבים, האם הוא מבין here/there, האם הוא יודע is/are, והאם הוא יכול לומר משפטים בעל פה. לפעמים מגלים שהחסם נמצא במקום קטן ומוגדר.

יתרון נוסף הוא משוב בזמן אמת. ה־EEF מציג משוב ככלי שיכול לסייע ללמידה כאשר הוא ממוקד במשימה ובדרך להשתפר. בשיעור פרטי אפשר לתת משוב קצר ומיידי: “בחרת These נכון כי יש יותר מאחד; עכשיו שים לב שהחפצים רחוקים, אז מה צריך להשתנות?” משוב כזה לא נותן רק תשובה, אלא מחזיר את התלמיד לחשיבה.

גם הצד הרגשי משמעותי. ילד שכבר קיבל כמה ציונים נמוכים עלול להגיע לתרגיל חדש עם ציפייה להיכשל. בסביבה פרטית אפשר להתחיל מהמקום שבו הוא כן מצליח, לבנות כמה הצלחות קטנות ואז להוסיף קושי. אין צורך לקרוא בקול מול תלמידים אחרים או לענות במהירות כדי “לא לעכב את הכיתה”. זה מאפשר יותר ניסיונות, ויותר ניסיונות הם חלק מרכזי בלמידת שפה.

לימוד אנגלית אונליין מוסיף נוחות: אפשר לעבוד מהבית עם המחברת, הספר והחומרים שהתלמיד באמת מקבל בבית הספר. המורה יכול לשתף מסך, להציג תמונות, להשתמש במצלמה לחפצים, לכתוב יחד משפטים ולשמור תרגול להמשך. כאשר המפגש בנוי היטב, הטכנולוגיה אינה המטרה; היא פשוט מאפשרת סביבת עבודה שבה התלמיד מקבל זמן דיבור ותיקון שמתאימים לו.

תלמיד עם קשב, קצב איטי או פחד מטעויות: איך משנים את הדרך ולא את המטרה

לא כל ילד שמתקשה ב־This, That, These, Those מתקשה מאותה סיבה. יש תלמיד שמבין את הכלל אבל מאבד אותו כאשר על המסך יש הרבה טקסט. יש ילד שקורא לאט ולכן משקיע את כל האנרגיה בפענוח המילים ואין לו משאבים לבחור את מילת ההצבעה. יש תלמיד שמכיר את התשובה אך מפחד להגיד אותה אם אינו בטוח במאה אחוז. כל אחד מהמצבים האלה דורש הוראה מעט שונה.

לתלמיד שמוצף מכמות, אפשר להציג בכל פעם רק משפט אחד. לתלמיד שקשה לו לזכור ארבע אפשרויות, אפשר להתחיל בזוגות: This/These בלבד, ורק אחרי שההבחנה ביחיד ורבים יציבה להוסיף That/Those. לתלמיד שצריך תנועה, אפשר להשתמש בחפצים ולהחליף מיקום. התאמה אינה “להקל” על החומר; היא להסיר רעש שאינו חלק מהמטרה הלימודית.

טעות נפוצה היא למדוד מהירות במקום הבנה. ילד שלוקח עשר שניות לבחור those אבל יכול להסביר “יש כמה והם רחוקים” נמצא במקום טוב יותר מילד שעונה בשנייה מתוך ניחוש. המהירות יכולה להגיע מאוחר יותר. בשלב הראשון חשוב לבנות מסלול חשיבה אמין, ואז לחזור עליו עד שהשליפה נעשית קלה יותר.

גם צבעים וסימונים יכולים לעזור, אך כדאי להשתמש בהם בחוכמה. אפשר לסמן יחיד בסמל אחד ורבים בסמל אחר, וקרוב/רחוק באמצעות חצים. המטרה היא שהסימנים ייעלמו בהדרגה, לא שהילד יהיה תלוי בהם תמיד. אחרי כמה תרגילים עם תמיכה, נותנים משפט בלי סימונים ובודקים אם הוא מסוגל להפעיל את השיטה בעצמו.

לתלמיד שמתבייש לטעות, חשוב לשנות את אופי השאלה. במקום “מה התשובה הנכונה?”, אפשר לשאול “מה אתה בודק קודם?” כך הילד יכול לענות “אם זה יחיד או רבים” גם אם עדיין לא בטוח במילה הסופית. אנחנו מחזקים את תהליך החשיבה ולא רק את התוצאה. כשהתהליך ברור, הביטחון נבנה על יכולת אמיתית ולא על מחמאות כלליות.

בשיעור פרטי באנגלית בזום אפשר לכוונן את הקצב תוך כדי. אם התלמיד עייף, עוברים למשחק קצר בעל פה. אם הוא חד ומרוכז, מוסיפים כתיבה או שאלות מאתגרות. אם הוא נתקע במילה, המורה יכול לתת רמז בלי לפתור את הכול. עבור ילדים שזקוקים לגמישות, היכולת לשנות את אופן ההצגה באותו רגע חשובה לעיתים לא פחות מהחומר עצמו.

איך יודעים שהילד באמת שולט בנושא ולא רק זוכר את הדף האחרון?

שליטה אמיתית אינה נמדדת רק בכך שהתלמיד קיבל 100 בתרגיל מוכר. כדי לדעת שהידע יציב, צריך לראות אותו מופיע בהקשרים שונים. ילד ששולט בנושא אמור בהדרגה לזהות נכון מילת הצבעה בתמונה, לבחור אותה במשפט כתוב, להבין אותה כשהוא שומע משפט, ולהשתמש בה כאשר הוא מדבר על חפצים בחדר.

בדיקה טובה יכולה לכלול ארבע משימות קצרות. הראשונה: ארבעה משפטי השלמה. השנייה: ארבע תמונות שבהן הילד אומר משפטים. השלישית: שתי שאלות בעל פה כמו Are these your books?. הרביעית: כתיבה עצמאית של ארבעה משפטים. אם אותה טעות מופיעה בכל המשימות, מדובר כנראה בפער רעיוני. אם היא מופיעה רק בכתיבה, ייתכן שהבעיה היא איות או מבנה משפט.

כדאי לבדוק גם “העברה” — האם הילד מצליח עם מילים שלא הופיעו בתרגול המקורי. אם הוא למד על books, pens ו־cats, נסו balloons, cookies או children. אם הכלל באמת מובן, שם העצם החדש לא אמור לשנות את ההחלטה הבסיסית. אם הוא קורס עם כל מילה חדשה, ייתכן שהתרגול היה מבוסס מדי על שינון דוגמאות.

עוד סימן לשליטה הוא תיקון עצמי. תלמיד אומר This are…, עוצר ואומר “לא, These are”. זו אינה כישלון; זו התקדמות משמעותית. הוא כבר שומע חוסר התאמה ומפעיל את הכלל בלי שמישהו נותן לו את התשובה. עם עוד שימוש, התיקון יכול לעבור משלב מודע לשימוש אוטומטי יותר.

אין צורך לחכות למבחן כדי לבדוק התקדמות. אפשר לבחור פעם בשבוע “משימת דקה”: ארבעה חפצים, ארבעה משפטים, בלי הכנה. שומרים תיעוד קצר של מה היה קל ומה עדיין דרש עזרה. אחרי כמה שבועות ניתן לראות האם ההיסוס מצטמצם והאם המשפטים נהיים שלמים יותר. מדידה כזאת נותנת תמונה שימושית יותר מציון בודד.

בשיעורי אנגלית אונליין, מורה יכול לתכנן את הבדיקה כחלק טבעי מהשיחה. בתחילת שיעור חוזרים על שתי דוגמאות מהפעם הקודמת, באמצע משתמשים בכלל בתוך נושא אחר, ובסוף התלמיד יוצר משפטים משלו. אם הידע מחזיק גם כאשר הוא אינו “כותרת השיעור”, זה סימן טוב לכך שהוא מתחיל להפוך לכלי אמיתי בשפה.

למה הנושא הזה חשוב גם אחרי כיתה ד׳: מילות הצבעה הן חלק מאנגלית יומיומית

קל להסתכל על This, That, These, Those כעל פרק קטן בחוברת של כיתה ד׳, אבל ארבע המילים ממשיכות עם הלומד הרבה אחרי שהמבחן נגמר. הן מופיעות בקניות — How much is this?; בבית — Those are your keys; בבית ספר — These are the pages for homework; ובשיחות — That's a good idea. תלמיד שמבין אותן היטב מרוויח כלי שימושי, לא רק נקודות.

בהמשך הלימודים, המשמעות מתרחבת. This ו־that יכולות להתייחס לא רק לחפצים פיזיים אלא גם לרעיונות ולדברים שנאמרו. למשל, מישהו אומר הצעה ואדם אחר עונה That's a good idea. בשלב מתקדם יותר תלמידים פוגשים שימושים בטקסטים ובכתיבה. אין צורך ללמד את כל המורכבות בכיתה ד׳, אבל בסיס ברור מאפשר להרחיב בעתיד בלי לפרק הרגלים שגויים.

גם אוצר מילים נבנה טוב יותר כאשר הוא נכנס למסגרת שימושית. במקום ללמוד ruler, notebook, shoes, windows כרשימה נפרדת, אפשר לשלב אותם בתוך this ruler, that notebook, these shoes, those windows. כך הילד לומד לא רק “מה פירוש המילה” אלא איך היא חיה בתוך משפט.

מבחינת דיבור, ארבע המילים מאפשרות לנהל שיחה גם עם אוצר מילים מוגבל. תלמיד שאינו יודע את השם של חפץ יכול לשאול What is this? או What are those?. זו מיומנות תקשורת חשובה: לא חייבים לדעת הכול כדי להשתתף בשיחה; אפשר להשתמש בשפה שיש לנו כדי לבקש מידע ולהמשיך.

עבור תלמידים בישראל, אנגלית נלמדת בבית הספר אך פוגשת אותם גם במשחקים, אפליקציות, סרטונים, תיירות, טכנולוגיה ובהמשך בלימודים ובעבודה. לא צריך להפוך שיעור בכיתה ד׳ להרצאה על קריירה. מספיק לזכור שהמטרה הרחבה של לימוד אנגלית היא שימוש. כל נושא קטן שאנחנו מלמדים באופן חי — כולל demonstratives — יכול לחזק את ההרגל לראות אנגלית כשפה שעושים איתה משהו.

זו גם סיבה טובה לא לרדוף רק אחרי “החומר למבחן”. אם הילד לומד לזהות, להבין, לשאול ולדבר, הוא בונה בסיס שיעזור לו בנושאים נוספים. שיעור אנגלית אישי יכול לקחת את החומר של בית הספר כנקודת פתיחה, אבל לא חייב לעצור שם: אחרי שהכלל ברור, אפשר להכניס אותו לסיפור, משחק תפקידים, שיחה או קריאה שמתאימים לגיל ולתחומי העניין של התלמיד.

טעויות נפוצות של הורים כשמתרגלים This, That, These, Those — ומה לעשות במקום

הטעות הראשונה היא לתת תשובה מהר מדי. הילד מתלבט שלוש שניות, והמבוגר אומר “These”. הכוונה טובה — למנוע תסכול — אבל הילד מפסיד את הרגע שבו המוח שלו היה צריך להשלים את המסלול. עדיף לתת רמז קטן: “כמה חפצים יש?” אם הוא עונה “שלושה”, לשאול “אז אילו שתי אפשרויות נשארו?” כך העזרה מקדמת חשיבה במקום להחליף אותה.

הטעות השנייה היא לערבב יותר מדי נושאים. הורה פותח דף שיש בו demonstratives, have/has, there is/are ואוצר מילים חדש, ואז קשה לדעת למה הילד טועה. כאשר רוצים לחזק נושא מסוים, כדאי להפחית עומס: להשתמש במילים שהילד כבר מכיר ולהוסיף משתנה אחד בכל פעם. אחרי שהעיקרון יציב אפשר להחזיר את המורכבות.

הטעות השלישית היא להפוך תרגום לכלי היחיד. “This = זה, That = ההוא” יכול לעזור בתחילת הדרך, אבל הוא אינו מספיק. הילד צריך לראות שהבחירה תלויה במצב. אם אומרים רק תרגום, These ו־Those עלולות שתיהן להישאר “אלה”, בלי הבדל שימושי. חפצים, מרחק, תנועה ותמונות נותנים לתרגום משמעות.

הטעות הרביעית היא לחשוב שטעות חוזרת פירושה חוסר השקעה. לעיתים הילד באמת מתאמץ, אך האסטרטגיה אינה מתאימה. אם הוא רואה ארבע אפשרויות ומנחש, עוד מאותו תרגיל עלול לייצר עוד ניחושים. פירוק לשאלות “כמה?” ו“איפה?” משנה את המשימה. כשיש מסלול קבוע, התלמיד יודע מה לעשות גם כאשר הוא אינו זוכר מיד.

הטעות החמישית היא להשוות לאח, לחבר או לכיתה. “כולם כבר יודעים את זה” אינו מסביר שום כלל ואינו מוסיף כלי. הוא רק מגדיל לחץ. השוואה שימושית יותר היא לילד של לפני שבוע: האם הוא מזהה רבים מהר יותר? האם הוא מתקן את עצמו? האם הוא כבר אומר משפט שלם? התקדמות בשפה אינה תמיד קפיצה בציון; לפעמים היא פחות היסוס ויותר עצמאות.

לבסוף, יש הורים שמחכים עד שנוצר פער גדול לפני שמבקשים עזרה. לא כל בלבול דורש מורה פרטי, אבל אם ילד מתוסכל, מתחיל להימנע מאנגלית או צובר כמה נושאים לא פתורים, שווה לבדוק מוקדם. שיעור אחד או סדרת שיעורים ממוקדת יכולים להבהיר האם חסר רק נושא נקודתי או שצריך לבנות מחדש בסיס רחב יותר.

10 שאלות נפוצות על This, That, These, Those לכיתה ד׳

1. מה ההבדל הכי פשוט בין This, That, These ו־Those?

הדרך הפשוטה ביותר היא לחשוב על שתי שאלות: כמה דברים יש, ואיפה הם ביחס לדובר. This מתאים לדבר אחד שקרוב: This is my pen. That מתאים לדבר אחד שרחוק: That is my bag. These מתאים לכמה דברים קרובים: These are my books. Those מתאים לכמה דברים רחוקים: Those are my shoes. במקום לנסות לשנן ארבעה תרגומים, מומלץ שילד יגיד לעצמו “אחד או רבים?” ואז “קרוב או רחוק?”. שתי ההחלטות האלה מובילות לתשובה. אם הוא עדיין מתבלבל, עבדו עם חפצים אמיתיים והזיזו אותם. ברגע שהילד רואה שאותו ספר יכול להיות this book כשהוא בידו ו־that book כשהוא בצד השני של החדר, המשמעות נעשית הרבה יותר ברורה.

2. למה הילד יודע את הכלל בעל פה אבל עדיין טועה בתרגילים?

לדעת להסביר כלל ולדעת להשתמש בו הן שתי מיומנויות שונות. ילד יכול לדקלם “This יחיד קרוב, That יחיד רחוק” ועדיין להתבלבל כאשר הוא צריך במקביל לקרוא משפט, להבין אוצר מילים, לזהות רבים ולשים לב לרמז כמו over there. לפעמים העומס הוא הבעיה, לא הכלל עצמו. נסו לפרק את השאלה: קודם לזהות את שם העצם, אחר כך להחליט יחיד/רבים, ורק אז קרוב/רחוק. אם הילד מצליח בפירוק אבל לא מצליח בתרגיל מלא, צריך לתרגל את החיבור בין השלבים. אם הוא מתקשה כבר בשלב “אחד או רבים”, יש טעם לחזק קודם את הבסיס הזה. שיעור פרטי יכול לעזור במיוחד כאשר לא ברור באיזה שלב בדיוק מתרחשת הטעות.

3. האם These ו־Those תמיד באות עם are?

כאשר משתמשים בהן במשפטים מהסוג שנלמד בדרך כלל בכיתה ד׳, These ו־Those מתייחסות לרבים ולכן נראה אותן עם are במשפטים כמו These are my pencils ו־Those are my friends. כאשר הן באות לפני שם עצם, גם שם העצם ברבים: these pencils, those friends. חשוב ללמד את הילד שההתאמה אינה “כי המילים אוהבות את are”, אלא כי כולן מבטאות רבים. אותו רעיון מסביר גם למה אומרים This is ו־That is. כאשר מבינים את ההיגיון של יחיד ורבים, קל יותר להעביר אותו לנושאים נוספים באנגלית. אם הילד כותב These is, זה סימן טוב לעצור ולשאול “כמה חפצים?” ולא רק לתקן את הפועל.

4. האם חייבים לדעת את המונחים demonstrative pronouns ו־demonstrative determiners בכיתה ד׳?

ברוב מצבי התרגול לילד צעיר חשוב יותר להבין את השימוש מאשר לזכור מינוח דקדוקי מתקדם. כן כדאי לדעת שיש שני מבנים: This is a book, שבו This עומדת בפני עצמה, ו־This book is new, שבו This באה לפני שם העצם. אם בית הספר משתמש במונחים רשמיים, אפשר כמובן ללמוד אותם, אבל הם לא צריכים להסתיר את הרעיון. ילד שמסוגל להסתכל על משפט ולהבין מה המילה עושה נמצא בדרך טובה גם אם אינו זוכר מיד את השם הלשוני. בהמשך, כאשר הידע מתרחב, המונחים יכולים לעזור לארגן אותו. בשיעור אישי אפשר להתאים את רמת המינוח למה שהתלמיד פוגש בבית הספר ולמה שהוא מסוגל להבין בנוחות.

5. איך אפשר לזכור את ההבדל בין This ל־These?

במקום טריק זיכרון שרירותי, עדיף לבנות הבדל דרך משמעות וקול. This הוא יחיד: this book. These הוא רבים: these books. הניחו ספר אחד ליד הילד, אמרו this book; הוסיפו ספר שני, ואמרו these books. חזרו על המעבר כמה פעמים עם חפצים אחרים. אפשר גם להדגיש שהמשפט משתנה מ־This is ל־These are. אם הילד מתבלבל בהגייה, תרגלו את שתי המילים לאט, ואז בתוך צירופים ולא כצלילים מבודדים. המטרה אינה שהילד יזכור סיסמה, אלא שהמראה של דבר אחד יפעיל This והמראה של כמה דברים יפעיל These. לאחר שההבחנה יציבה, מוסיפים מרחק ומכניסים That/Those.

6. כמה זמן כדאי לתרגל את הנושא בכל פעם?

אין זמן אחד שמתאים לכל ילד, אך ברוב המקרים תרגול קצר וממוקד עדיף על ישיבה ארוכה שמייצרת עייפות. עשר עד חמש־עשרה דקות יכולות להספיק לסבב טוב: שתי דקות חזרה, חמש דקות חפצים או תמונות, כמה שאלות כתובות ומשפט אחד או שניים שהילד יוצר בעצמו. אם הוא מרוכז ורוצה להמשיך, אפשר להרחיב. אם מתחיל ניחוש מהיר, עצבנות או ירידה חדה בריכוז, עדיף לעצור ולחזור מאוחר יותר. חשוב גם לפזר חזרה על פני כמה ימים. נושא שנראה ברור בערב אחד כדאי לבדוק שוב אחרי יום או יומיים. כך רואים אם הילד באמת זוכר ומבין, ולא רק מגיב לזיכרון הטרי של התרגיל האחרון.

7. הילד מצליח בכתב אבל לא משתמש במילים בדיבור. מה עושים?

זו תופעה נפוצה בלימוד שפה. דף כתוב נותן זמן, רמזים ואפשרות לחזור אחורה, בעוד שבדיבור צריך לשלוף את המילה בזמן אמת. הפתרון אינו עוד דפי השלמה בלבד, אלא מעבר הדרגתי לדיבור. התחילו ממשפטים קבועים עם חפצים אמיתיים: This is my…, These are my…. לאחר שהילד מרגיש נוח, הוסיפו שאלות כמו What is that? או Are those your shoes?. אל תדרשו שיחה ארוכה; אפילו ארבעה משפטים טובים הם תרגול שימושי. אם הילד מתבייש, אפשר להקל באמצעות משחק תפקידים או הקלטה קצרה. בשיעור אחד על אחד יש יותר זמן דיבור לכל תלמיד, ולכן אפשר לחזור על אותו מבנה בצורות שונות בלי לחץ של קבוצה.

8. מה עושים אם אין בתרגיל רמז אם החפץ קרוב או רחוק?

זו שאלה מצוינת, משום שלפעמים בלי הקשר אין תשובה אחת נכונה. אם כתוב רק ___ are my shoes בלי תמונה, בלי here/there ובלי מידע אחר, גם These וגם Those עשויות להיות אפשריות: הכול תלוי במקום שבו הנעליים נמצאות ביחס לדובר. חשוב לא ללמד את הילד שלכל חור בדף יש בהכרח תשובה אחת “סודית”. שפה תלויה בהקשר. אפשר להפוך מצב כזה לתרגיל טוב: לבקש מהילד להסביר מתי יבחר These ומתי Those. אם יש תמונה, צריך לבדוק את נקודת המבט שבה. אם זה חומר בית ספרי, ייתכן שהרמז נמצא באיור או במשפט קודם. היכולת לזהות שחסר מידע היא חלק מהבנת שפה, לא התחמקות מהשאלה.

9. מתי כדאי לפנות למורה פרטי לאנגלית בגלל קושי בנושא כזה?

טעות נקודתית אינה בהכרח סיבה לקחת שיעורים. ילדים לומדים דרך טעויות, ולעיתים כמה תרגולים בבית מספיקים. כדאי לשקול עזרה כאשר הבלבול נשאר לאורך זמן, כאשר הוא מצטרף לקשיים נוספים כמו יחיד/רבים, is/are או קריאה, כאשר הילד מתחיל להימנע מאנגלית, או כאשר שיעורי הבית הופכים שוב ושוב לעימות. מורה פרטי לאנגלית אונליין יכול לבדוק האם מדובר בפער קטן או ברצף של בסיסים שצריך לחזק. היתרון הוא שאפשר לעבוד בדיוק על מה שחסר ולא לעבור על תוכנית שלמה שאינה נחוצה. רצוי שהמורה גם יחבר את התרגול לחומר של בית הספר, כך שהילד ירגיש שהלמידה האישית עוזרת לו במצבים שהוא באמת פוגש בכיתה.

10. איך אפשר לדעת אם שיעור אונליין מתאים לילד בכיתה ד׳?

ההתאמה תלויה בילד ובאופן שבו השיעור בנוי, לא רק במסך. שיעור אונליין טוב לילד צעיר צריך להיות פעיל: שאלות קצרות, שימוש במצלמה, חפצים, תמונות, שיתוף מסך, כתיבה קצרה ודיבור. אם הילד רק צופה במורה מדבר במשך רוב הזמן, היתרון של מפגש אישי מתבזבז. כדאי לבדוק האם הוא מצליח להתרכז בפרקי זמן סבירים, האם המורה יודע לשנות פעילות כשהקשב יורד, והאם יש קשר לחומר שהוא לומד. אפשר גם לראות אם הילד מרגיש נוח יותר בבית מאשר במסגרת נוספת מחוץ לבית. המטרה אינה לבחור אונליין מפני שהוא “חדש”, אלא מפני שהוא מאפשר תרגול מותאם, נוח ועקבי. עבור חלק מהילדים זו מסגרת מצוינת; לאחרים צריך לבנות אותה בזהירות רבה יותר.

עוד טיפים חשובים כדי שהידע יישאר גם אחרי המבחן

הטיפ הראשון הוא לחזור על הנושא במרווחים. אחרי יום שבו הילד הצליח בכל השאלות, אל תניחו שהידע נעול. חזרו לאחר יומיים לארבעה משפטים בלבד, ואחרי שבוע שוב. חזרה קצרה שמגיעה אחרי הפסקה מאלצת את הילד לשלוף את הכלל מחדש. אם הוא מצליח, הביטחון מוצדק; אם הוא שוכח, גילינו זאת בזמן ובכמות עבודה קטנה.

הטיפ השני הוא להחליף אוצר מילים. תלמיד שתמיד רואה book, pen, cat עלול לזכור צירופים ולא את הכלל. השתמשו במילים מתחומים שונים: food, clothes, classroom, home, animals. אפשר אפילו לתת לילד לבחור מילים שהוא אוהב. אם הוא חובב כדורגל, השתמשו ב־ball, shoes, players, goals. משמעות אישית מעלה את הסיכוי שהוא יהיה מעורב.

הטיפ השלישי הוא לערבב רק אחרי שיש הצלחה. ערבוב מוקדם מדי יכול להרגיש כמו בלגן. אם הילד עדיין מתבלבל This/These, אין צורך מיד להוסיף ארבעה מבנים, שאלות ושלילה. בונים שכבה, בודקים שהיא יציבה, ואז מוסיפים שכבה. זה אינו “קצב איטי” אלא סדר למידה שמאפשר לילד לדעת מה השתנה בכל שלב.

הטיפ הרביעי הוא לבקש הסבר במילים של הילד. “למה בחרת Those?” תשובה כמו “כי יש כמה דברים והם שם רחוק” חשובה מאוד. היא מראה שהילד מחבר משמעות לכלל. אם הוא אומר “כי ככה נראה לי”, גם תשובה נכונה יכולה להיות ניחוש. לא צריך לבקש הסבר בכל משפט, אבל פעם בכמה תרגילים זה כלי מצוין לבדיקת הבנה.

הטיפ החמישי הוא לשלב הצלחה עם אתגר. אם כל השאלות קלות מדי, אין התקדמות; אם כולן קשות, הילד מתייאש. אפשר לתת ארבע שאלות מוכרות ואז אחת שדורשת חשיבה, למשל שאלה ללא רמז מרחק ולשאול האם יש יותר מתשובה אחת. כך הילד לומד שגם דקדוק הוא הבנת הקשר, לא רק מכונה של תשובות.

והטיפ האחרון הוא לזכור שהמטרה היא תקשורת. אם הילד אומר משפט שימושי, מבין שאלה ומסוגל לתקן את עצמו, זה הישג חשוב. ציונים ודפי עבודה הם חלק מהלמידה, אבל הם אינם כל הלמידה. ככל שהתרגול מחבר את המבנה לשימוש אמיתי, כך גדל הסיכוי שהילד יישא אותו איתו לנושאים הבאים באנגלית.

מקורות מקצועיים ששימשו לבניית ההסברים והגישה

Cambridge Dictionary – English Grammar Today: עמוד הדקדוק של Cambridge על This, That, These and Those מציג בצורה ברורה את ההבדל בין יחיד לרבים, קרבה וריחוק, ואת השימוש במילים הן לפני שמות עצם והן כמילים שעומדות בפני עצמן. זהו מקור סמכותי במיוחד להבנת המבנה עצמו. הוא גם מדגים שימושים רחבים יותר מעבר לרמה הבסיסית, ולכן עוזר לוודא שההסבר לילדים נשאר נכון גם כאשר מפשטים אותו.

British Council – TeachingEnglish: יחידת ההוראה על Demonstrative Pronouns מציעה הוראה באמצעות חפצים קרובים ורחוקים, דוגמאות, תנועה ושימוש פעיל בשפה. התרומה החשובה שלה למדריך היא הרעיון שלא מספיק להסביר את הכלל; כדאי ליצור מצב שבו הלומד רואה ומרגיש את המרחק. הפעילויות מתאימות במיוחד לתלמידים צעירים ולתרגול שאפשר להתאים גם לזום.

Education Endowment Foundation – One to One Tuition: סקירת ה־One to One Tuition מרכזת מחקר על תמיכה לימודית אישית ומדגישה בין היתר מיקוד בצרכים של הלומד, קישור ללמידה הרגילה ומעקב אחרי התקדמות. המקור אינו עוסק ספציפית ב־This/That ואינו הוכחה שכל שיעור פרטי יצליח; הוא מספק רקע מחקרי חשוב לרעיון של תמיכה ממוקדת בפערים מוגדרים.

Education Endowment Foundation – Feedback: עמוד ה־Feedback עוסק במשוב שמספק ללומד מידע על הביצוע שלו ביחס למטרות הלמידה ועל הדרך להשתפר. בהקשר של המדריך, הוא מחזק את הגישה שלפיה לא מספיק להגיד “נכון/לא נכון”; כדאי להסביר מה כבר הצליח, מה דורש תיקון ומה הצעד הבא שהתלמיד יכול לבצע.

משרד החינוך – תוכנית לימודים באנגלית: עמוד תוכנית הלימודים באנגלית של משרד החינוך מרכז את מסגרות הלימוד לאנגלית ביסודי, בחטיבה ובתיכון. הוא רלוונטי להקשר הישראלי של למידת אנגלית בבית הספר. המדריך כאן אינו מוצג כמבחן רשמי ואינו טוען שהתרגילים הם נוסח משרד החינוך; המקור משמש להבנת ההקשר הרחב של הוראת אנגלית בישראל.

סיכום: ארבע מילים קטנות יכולות להפוך להזדמנות לבנות הבנה אמיתית

This, That, These ו־Those הן דוגמה טובה למה שקורה בלימוד אנגלית: לפעמים נושא שנראה פשוט מבחוץ חושף כמה שכבות בבת אחת. ילד צריך להבין יחיד ורבים, קרוב ורחוק, להתאים is/are, לקרוא את ההקשר ולפעמים גם להתמודד עם הגייה לא מוכרת. כאשר כל זה נכנס לתרגיל אחד בלי פירוק, קל לנחש ולהרגיש שאנגלית “מבלבלת”.

הדרך לצאת מהבלבול אינה לשנן יותר חזק, אלא לבנות סדר חשיבה. כמה דברים יש? איפה הם? איזו מילת הצבעה מתאימה? איזה פועל מתאים? האם המילה עומדת לבדה או לפני שם עצם? כאשר התלמיד מתרגל את השאלות האלה שוב ושוב עם חפצים, תמונות, דיבור וכתיבה, הכלל מתחיל לקבל צורה יציבה.

50 השאלות שבמדריך יכולות לשמש כתרגול, אבל הערך הגדול יותר שלהן הוא באבחון. הן מאפשרות לראות האם הבעיה נמצאת במספר, במרחק, בפועל, במבנה או בהבנת המילים. משם אפשר לבחור את הצעד הבא במקום לתת עוד מאותו דבר. לפעמים שינוי קטן בדרך ההסבר הוא בדיוק מה שהתלמיד היה צריך.

אם הילד ממשיך להיתקע, אם שיעורי הבית מלווים בתסכול, או אם אתם מזהים שהקושי אינו רק ב־This/That אלא בכמה יסודות שמתחברים יחד, לימוד אנגלית אונליין עם מורה פרטי יכול לתת מרחב רגוע וממוקד. במפגש אישי אפשר להתחיל מהחומר של כיתה ד׳, לזהות מה באמת חסר, לתרגל בקצב שמתאים לתלמיד ולחבר את הדקדוק לדיבור, קריאה, אוצר מילים והבנה.

המטרה אינה להבטיח “אנגלית מושלמת” אחרי כמה שיעורים. המטרה היא הרבה יותר מעשית: להפוך חוסר ודאות להבנה, ניחוש לאסטרטגיה, ופחד לטעות לנכונות לנסות. כאשר תלמיד מרגיש שהוא יודע איך לחשוב על משפט, הוא מתחיל לעבוד באופן עצמאי יותר. זה בסיס חשוב לא רק ל־This, That, These, Those, אלא לכל הדרך שלו באנגלית.

אם אתם מרגישים שהגיע הזמן לתת לילד דרך לימוד יותר אישית, ברורה ונוחה, שיעורי אנגלית אונליין אחד על אחד יכולים לעזור לבנות את הבסיס בצורה מסודרת — מתוך החומר שהוא פוגש בבית הספר ומתוך המקומות שבהם הוא באמת צריך חיזוק.