הבת שלי לא מבינה There Is ו-There Are – המדריך שיעשה לה סדר

הבת שלי לא מבינה מה ההבדל בין There Is ל-There Are: איך מסבירים את זה כך שהיא באמת תבין ותשתמש נכון?

היא מסתכלת על המשפט במחברת. מצד אחד כתוב There is a dog in the garden, ובשורה הבאה כתוב There are three dogs in the garden. את מסבירה לה ש־is מתאים ליחיד ו־are לרבים. היא מהנהנת. שואלים אותה שוב אחרי שתי דקות והיא עונה נכון. נדמה שהעניין נסגר. ואז מגיע תרגיל חדש: “_____ two books on the table”, והיא שוב בוחרת There is. בשלב הזה קל לחשוב שהיא לא הקשיבה, לא זכרה את הכלל או פשוט צריכה לעשות עוד עשרים תרגילים. אבל במקרים רבים הבעיה נמצאת במקום אחר לגמרי.

הבלבול בין there is לבין there are נראה מבחוץ כמו טעות דקדוקית זעירה. בפועל, הוא יכול לחשוף משהו חשוב על הדרך שבה הילדה לומדת אנגלית. ייתכן שהיא זוכרת חוק אבל עדיין לא מבינה את המשמעות של המבנה. ייתכן שהיא לא מזהה במהירות אם שם העצם יחיד או רבים. אולי היא יודעת ש־books הוא רבים, אבל בזמן דיבור היא עסוקה במציאת המילים ולכן הכלל נעלם. לעיתים הקושי בכלל מתחיל מהעברית: אנחנו אומרים “יש ספר” וגם “יש ספרים”. המילה “יש” אינה משתנה. באנגלית, לעומת זאת, צריך לבחור בכל פעם בין שתי צורות.

זו בדיוק הסיבה שלא כדאי להסתפק במשפט “There is זה יחיד ו־There are זה רבים”. הכלל הזה נכון, אבל הוא רק התחלה. תלמידה שרוצה להשתמש באנגלית צריכה להבין מה היא מנסה לומר, מה הדבר שהיא מציגה במשפט, האם הוא אחד או יותר מאחד, ואיך המבנה נשמע בתוך שיחה אמיתית. רק אז הדקדוק מתחיל להפוך מידע שזוכרים למשהו שאפשר להשתמש בו באופן טבעי.

הנושא חשוב גם הרבה מעבר לשיעורי הבית בבית הספר. אנחנו משתמשים במבנה הזה כשמתארים חדר, בית, עיר, תמונה, מקום עבודה, מלון, מסעדה, כיתה, אירוע או בעיה. ילד יכול לומר There are two windows in my room. נערה יכולה לתאר תמונה בבחינה. מבוגר יכול לומר בעבודה There is a problem with the order. אדם שנמצא בחו"ל יכול לשאול Is there a supermarket near here?. כלומר, מדובר באחד המבנים הקטנים שמופיעים שוב ושוב באנגלית אמיתית.

לכן כאשר תלמיד ממשיך להתבלבל, הפתרון המקצועי אינו בהכרח עוד דף עבודה. לפעמים צריך לחזור צעד אחד אחורה, לזהות איפה בדיוק החשיבה נשברת ולבנות את המבנה מחדש: משמעות, הבחנה בין יחיד לרבים, שמיעה, דיבור, שאלות, שלילה ושימוש בסיטואציות מוכרות. זו גם אחת הנקודות שבהן לימוד אנגלית אונליין בהתאמה אישית יכול להיות יעיל במיוחד, משום שהמורה אינו חייב להמשיך לנושא הבא רק מפני שהכיתה ממשיכה. אפשר לעצור במקום שבו נמצא הקושי ולפתור אותו.

לפני שמתקנים את הטעות, כדאי להבין מה הילדה בעצם לא מבינה

כאשר ילדה כותבת There is two cats, קל מאוד להצביע על המילה two ולומר: “יש כאן שני חתולים, ולכן צריך are”. לפעמים תיקון כזה מספיק. אבל אם אותה טעות חוזרת שוב למחרת, כדאי להתייחס אליה לא כאל חוסר תשומת לב אלא כאל סימן. אולי הילדה אינה מקשרת באופן אוטומטי בין “יותר מאחד” לבין צורת הפועל. אולי היא מתמקדת במילה there ושוכחת לבדוק מה נמצא אחריה. אולי עבורה there is כבר הפך לצירוף אחד שהיא למדה בעל פה, כמעט כמו מילה אחת.

זה קורה לא מעט בלמידת שפה. תלמידים זוכרים “חתיכות” של אנגלית. הם שמעו פעמים רבות there is, ולכן הביטוי מרגיש מוכר ונוח יותר. כשהם צריכים לדבר מהר, המוח שולף את הצירוף המוכר גם כאשר אחריו מגיע שם עצם ברבים. מבחוץ נדמה שהם “לא יודעים את הכלל”, אבל למעשה הם עשויים לדעת אותו מצוין כאשר נותנים להם זמן לחשוב. הפער נמצא בין ידע מודע לבין שליפה בזמן אמת.

יש תלמידים שהקושי אצלם נמצא בשלב מוקדם יותר. הם עדיין לא בטוחים מתי שם עצם באנגלית הוא יחיד ומתי הוא רבים. הם מזהים בקלות cat/cats, אבל פחות בטוחים לגבי child/children, person/people, mouse/mice או מילים שאינן ניתנות לספירה כמו water ו־information. במקרה כזה, לימוד נוסף של there is ו־there are בלבד לא יפתור את השורש.

אצל תלמיד אחר, השגיאה מתרחשת דווקא בשאלות. הוא מסוגל לכתוב There are three chairs, אבל כשמבקשים ממנו לשאול אם יש כיסאות בחדר הוא אומר Is there three chairs?. כאן הוא כבר יודע לזהות רבים, אבל עדיין לא הפנים שהבחירה עוברת גם לצורת השאלה: Are there three chairs?. אם מתרגלים רק משפטים חיוביים, אפשר לקבל ציון טוב בתרגיל מסוים ועדיין להישאר עם ידע חלקי.

יש גם תלמידים שהכול אצלם נכון על הנייר, אבל בדיבור הם נעצרים. המורה שואל: “What is in your room?” והם יודעים את המילים bed, desk, books, computer, אך אינם מצליחים לבנות תשובה במהירות. במצב כזה הבעיה כבר אינה רק דקדוק. יש צורך לתרגל יצירת משפטים, בחירת מילים, הגייה ושליפה תוך כדי שיחה. עוד טבלה במחברת לא בהכרח תפתור את זה.

בשיעור אנגלית אישי אפשר לעשות דבר פשוט שהרבה יותר קשה לבצע בכיתה גדולה: לאבחן איזו טעות בדיוק חוזרת. המורה יכול לבקש מהתלמיד לתאר תמונה, לענות בעל פה, לכתוב שלושה משפטים, להפוך אותם לשאלות ולהסביר בעברית למה בחר ב־is או ב־are. בתוך דקות אפשר לראות אם מדובר בבעיה של הבנת הכלל, אוצר מילים, ספירה, קריאה, לחץ או שימוש אוטומטי בצירוף הלא נכון. רק אחרי שמבינים את הסיבה, כדאי לבחור את התרגול.

אז מה באמת המשמעות של There Is ו-There Are?

התרגום הפשוט ביותר לעברית הוא בדרך כלל “יש”. There is a book on the desk פירושו “יש ספר על השולחן”, ו־There are three books on the desk פירושו “יש שלושה ספרים על השולחן”. אבל כדי להבין את המבנה היטב, כדאי להוסיף רעיון קטן: אנחנו משתמשים בו כאשר אנחנו מציגים את הקיום או הנוכחות של משהו. אנחנו אומרים למי שמקשיב שמשהו נמצא, קיים או מופיע בסיטואציה.

לכן there במשפט הזה אינו בדיוק “שם”. זו נקודה שמבלבלת תלמידים ישראלים. במשפט The bag is there, המילה there אכן מתייחסת למקום: “התיק שם”. אבל במשפט There is a bag on the chair, המבנה כולו משמש כדי לומר שקיים או נמצא תיק על הכיסא. תלמיד שמנסה לתרגם כל מילה בנפרד עלול להגיע למשהו כמו “שם יש תיק”, ואז להתקשות להבין למה בכלל צריך את המילה there.

אפשר להסביר לילדה את הרעיון בלי להשתמש במונחים דקדוקיים כבדים. דמיינו שאתם פותחים דלת לחדר חדש ומספרים מה אתם רואים. הדבר הראשון שאתם רואים הוא מיטה: There is a bed. אחר כך אתם רואים שני חלונות: There are two windows. אתם לא “מתרגמים חוק”. אתם מציגים דברים שקיימים בחדר. ההבחנה הזאת הופכת את המבנה ממשהו מופשט לכלי תקשורתי.

גם ההסבר הדקדוקי של Cambridge מציג את there is ו־there are כמבנים המשמשים כאשר מתייחסים לקיום או לנוכחות של אדם או דבר. ההגדרה הזאת חשובה משום שהיא מזכירה לנו שהמטרה איננה רק לבחור את הפועל הנכון במבחן. המטרה היא לדעת להשתמש במבנה כאשר רוצים להציג מידע חדש.

כאן אפשר כבר לראות למה תרגול באמצעות חפצים אמיתיים יכול לעבוד טוב יותר מעשרים משפטים מנותקים. במקום “Fill in: ___ a pencil”, אפשר לפתוח מצלמה בשיעור אונליין ולבקש מהילדה להסתכל על השולחן שלה. There is a pencil. There are two notebooks. There is a phone. There are four pens. פתאום אין צורך לשאול “למה בכלל אני לומדת את זה?” השפה מתארת את המציאות שלה.

הטיפ הפשוט ביותר להורה הוא לא להתחיל בשאלה “מה החוק?” אלא בשאלה “מה את רוצה להגיד?”. אם התשובה היא “יש משהו אחד”, מכוונים ל־There is. אם מדובר ביותר מאחד, עוברים ל־There are. החיבור בין משמעות לבין צורה חשוב יותר משינון של שתי שורות במחברת.

הכלל הבסיסי: אחד, רבים ומה עושים עם דברים שאי אפשר לספור

בלב הנושא נמצא כלל פשוט: כאשר הדבר שמציגים הוא יחיד, משתמשים ב־there is. כאשר הדברים הם רבים, משתמשים ב־there are. לכן אומרים There is a teacher in the classroom, אבל There are twenty students in the classroom. חשוב להרגיל את התלמיד לא להסתכל רק על המילים there is או there are, אלא לחפש את שם העצם המרכזי שמגיע אחריהן.

אלא שאחרי שהכלל הבסיסי ברור, מגיעה שאלה שמפתיעה לא מעט תלמידים: מה עושים עם water, milk, money, information או homework? באנגלית מילים כאלה מתנהגות בדרך כלל כשמות עצם שאינם ניתנים לספירה ביחידות רגילות. לכן נאמר There is some water, ולא There are some water. העובדה שבעברית “מים” נשמעת כמו צורה של רבים הופכת את הדוגמה הזאת לחשובה במיוחד עבור דוברי עברית.

כדאי להראות את ההבדל גם באמצעות יחידות שאפשר לספור. There is water on the floor, אבל There are three bottles of water on the table. המים עצמם אינם נספרים כאן; הבקבוקים כן. באותו אופן נאמר There is some homework, אבל אפשר לומר There are three exercises to do. היכולת לזהות מה בדיוק נספר עוזרת הרבה מעבר לנושא there is/there are, משום שהיא מתחברת גם ל־much, many, some, any ועוד.

יש גם צורות רבים שאינן מסתיימות ב־s. ילד שרגיל לחפש את האות האחרונה עלול להצליח עם books ולהיכשל עם children או people. לכן תרגול טוב אינו אומר רק “אם יש s, בחרי are”. זו קיצור דרך שעלול ליצור בעיות בהמשך. עדיף לשאול: על כמה אנשים או דברים אנחנו מדברים? אם התשובה היא יותר מאחד, צריך לחשוב על רבים גם אם המילה נראית אחרת.

בתרגול עם ילדים אפשר להשתמש בציור פשוט. מציירים בית ובכל חדר מספר שונה של חפצים. במטבח יש מקרר אחד, ארבעה כיסאות ושולחן אחד. בחדר השינה שתי כריות, מיטה אחת ושלושה ספרים. התלמידה מתארת בלי דף חוקים: There is a fridge. There are four chairs. There is a table. There are two pillows. התרגיל מאלץ אותה לראות כמות, לבחור מבנה ואז לדבר.

בשיעור פרטי באנגלית בזום אפשר לשנות את רמת הקושי תוך כדי עבודה. אם הבחירה בין אחד לרבים עדיין איטית, נשארים עם חפצים מוחשיים. אם התלמיד כבר שולט בזה, עוברים לשמות עצם לא ספירים, צורות רבים חריגות, שאלות ותיאורים מורכבים יותר. כך לא מבזבזים שיעור שלם על חומר שכבר מובן, אבל גם לא משאירים חור קטן שעלול ללוות את התלמיד חודשים.

למה דווקא לדוברי עברית הטעות הזאת יכולה להרגיש כל כך טבעית?

בעברית אנחנו אומרים יש ילד בחדר וגם יש ילדים בחדר. המילה “יש” נשארת בדיוק כפי שהיא. אנחנו לא צריכים לעצור ולבחור בין צורה של יחיד לצורה של רבים. באנגלית כן. לכן כאשר תלמיד ישראלי מתחיל לדבר, המוח יכול לבנות קודם את הרעיון בעברית: “יש שני ילדים בחדר”, ואז להמיר את “יש” לצירוף האנגלי המוכר ביותר, there is. התוצאה היא There is two children in the room.

הטעות הזאת מעניינת משום שהיא אינה בהכרח מעידה על חוסר יכולת. לעיתים היא פשוט מראה שהעברית עדיין מנהלת את בניית המשפט. התלמיד מתרגם מבנה מוכן במקום לייצר את המשפט מתוך המערכת האנגלית. הדבר דומה לטעויות ישראליות אחרות שבהן משפט נשמע “הגיוני” לדובר עברית, מפני שמאחוריו עומד סדר מילים או היגיון של עברית.

התגובה הלא יעילה היא לומר שוב ושוב “כבר לימדנו אותך את זה”. הילדה עשויה באמת לזכור את השיעור. הבעיה היא שהמוח עדיין לא בנה נתיב מהיר מספיק בין הכמות לבין הפועל. כשהיא פותרת תרגיל לאט היא מצליחה; כשהיא מתבקשת לדבר, כל המשאבים שלה עסוקים במילים, בהגייה ובחשש לטעות. תחת העומס הזה היא חוזרת למבנה האוטומטי ביותר.

כדי לשנות את זה, כדאי להפחית בשלב הראשון את כמות המחשבה הנדרשת. במקום לבקש משפטים מורכבים, המורה יכול להציג במהירות תמונות: חתול אחד, שלושה חתולים, כיסא אחד, ארבעה כיסאות. התלמיד צריך להגיב כמעט מיד. אחר כך מוסיפים מקום: There are three cats on the sofa. אחר כך תיאור נוסף. התהליך יוצר בהדרגה קשר ישיר בין מה שרואים לבין המבנה האנגלי, בלי לעבור בכל פעם דרך תרגום לעברית.

מבוגרים חווים תופעה דומה. אדם יכול לדעת היטב ש־are מתאים לרבים ועדיין לומר בפגישה There is several options. בזמן אמת הוא עסוק במסר העסקי, באנשים שמקשיבים לו ובמילה הבאה שהוא רוצה לומר. זו אחת הסיבות שלימוד אנגלית למבוגרים אינו צריך להתמקד רק בהסבר של כללים. לעיתים אדם יודע הרבה יותר ממה שהוא מסוגל להפעיל בתוך שיחה.

טיפ מעשי הוא לתרגל “זוגות מנוגדים”. לא עשרה משפטים אקראיים, אלא אותו רעיון פעם ביחיד ופעם ברבים: There is a problem / There are two problems; There is a student outside / There are five students outside; There is an email for you / There are three emails for you. הניגוד מלמד את המוח לשים לב לשינוי החשוב במקום לשנן כל משפט בנפרד.

There Is ו-There Are בשאלות ובשלילה: המקום שבו הכלל הפשוט מתחיל להסתבך

לא מעט תלמידים מצליחים במשפטים חיוביים ואז מגלים שהביטחון נעלם ברגע שמופיע סימן שאלה. במשפט רגיל אומרים There is a bank near the hotel. בשאלה, סדר המילים מתחלף: Is there a bank near the hotel?. ברבים נאמר There are shops nearby, והשאלה תהיה Are there any shops nearby?. המעבר הזה דורש מהתלמיד להבין את המבנה ולא רק לזכור התחלה קבועה.

הדרך הטובה ללמד את השאלה היא לא להציג אותה כחוק חדש לגמרי. אפשר לקחת משפט שהילדה כבר יודעת ולהזיז את is או are קדימה. There is a park → Is there a park?. There are two parks → Are there two parks?. כך התלמיד רואה קשר בין הצורות. במקום להעמיס ארבע תבניות נפרדות, הוא מגלה משפחה אחת של משפטים.

בשלילה מופיעות הצורות there isn't ו־there aren't. לדוגמה: There isn't a computer in my room, לעומת There aren't any computers in this classroom. כאשר שם העצם אינו ניתן לספירה, אפשר לומר There isn't any milk. כאן מתווספת גם המילה any, ולעיתים הילד מרגיש שפתאום נושא שהיה אמור להיות פשוט הפך לחמישה חוקים.

במקום ללמד את כל השילובים באותו רגע, כדאי לבנות אותם בשכבות. יום אחד אפשר לעבוד רק על “יש או אין”: מראים תמונה ושואלים Is there a dog?. התלמיד עונה Yes, there is או No, there isn't. אחר כך עוברים לרבים: Are there any birds? — Yes, there are או No, there aren't. רק אחרי שהתבנית מתחילה להרגיש מוכרת מוסיפים כתיבה.

הדבר החשוב הוא שהתלמיד לא יהיה רק מי שעונה. אם המורה תמיד שואל והתלמיד תמיד מגיב, הוא לומד לזהות שאלות אבל לא בהכרח לייצר אותן. בשיעורי אנגלית אונליין אחד על אחד אפשר להחליף תפקידים. התלמיד מקבל תמונה שהמורה לא “רואה” וצריך לברר עליה פרטים: Is there a swimming pool? Are there any restaurants? Is there Wi-Fi?. פתאום השאלה משמשת למטרה אמיתית.

אפשר ליישם את אותו רעיון בבית בלי להפוך את ההורה למורה לדקדוק. בוחרים חדר בבית ועושים משחק ניחושים. אדם אחד חושב על חפץ או משנה פרט בתמונה, והשני שואל. המטרה אינה לקבל ציון אלא להשתמש שוב ושוב באותה תבנית. חמש דקות של שימוש פעיל עשויות להיות משמעותיות יותר מעמוד שבו הילדה רק מקיפה is או are בלי לומר משפט אחד בקול.

מה הילדה שומעת באנגלית אמיתית, ולמה לפעמים זה סותר את מה שלימדו אותה?

אחרי שתלמיד לומד בקפדנות ש־there is מתאים ליחיד ו־there are לרבים, הוא עלול לשמוע דובר אנגלית אומר משהו שנשמע כמו There's two people outside. הדבר יכול ליצור בלבול: האם המורה טעתה? האם החוק אינו אמיתי? האם מותר להשתמש ב־there's תמיד? דווקא כאן אפשר ללמד שיעור חשוב על ההבדל בין שפה מדוברת בלתי פורמלית לבין אנגלית מדויקת בכתיבה ובבחינות.

באנגלית מדוברת הצורה המקוצרת there's נפוצה מאוד. Cambridge מציינת שבשיחה ובחלק מהכתיבה הבלתי פורמלית משתמשים לפעמים ב־there's גם לפני רבים, אך שימוש כזה עשוי להיחשב לא תקני בכתיבה פורמלית או בבחינה. מבחינת תלמיד בבית ספר, לכן כדאי לשמור על הכלל הברור: יחיד — there is; רבים — there are.

גם British Council מציין שבדיבור בלתי פורמלי, במיוחד כאשר מתחילים רשימה, אפשר לשמוע למשל There's a café, a supermarket and a bus stop on my street. זה אינו אומר שכדאי ללמד ילד להתעלם מהתאמה. להפך. קודם בונים בסיס תקני וברור; מאוחר יותר מלמדים אותו להבין שגם דוברים טבעיים משתמשים לעיתים בצורה פחות פורמלית.

יש כאן גם בעיית שמיעה. There are אינו תמיד נשמע בשיחה כפי שהוא נראה בספר. כשדוברים מדברים במהירות, המילים מתחברות. תלמיד שמכיר את הצורה רק מהכתב עלול לא לזהות אותה בהקלטה. לכן דקדוק והבנת הנשמע אינם שני עולמות נפרדים. אם הילדה יודעת להשלים תרגיל אבל אינה מזהה את המבנה כשהיא שומעת אותו, הידע שלה עדיין חלקי.

בשיעור אנגלית בזום אפשר לתרגל את ההבדל בשלושה שלבים: לראות משפט, לשמוע אותו ואז לייצר אותו. למשל, המורה מציג תמונה של רחוב. קודם התלמיד קורא There are three shops. אחר כך הוא שומע את המשפט בלי לראותו. לבסוף הוא מקבל תמונה חדשה ומתאר אותה בעצמו. כך אותו מבנה עובר מקריאה להבנה שמיעתית ולדיבור.

הטיפ להורים הוא לא לתקן כל צורה לא פורמלית שהילדה שומעת בסדרה כאילו מדובר ב“אנגלית גרועה”. עדיף להסביר שיש הבדל בין מה שאנשים עשויים לומר בשיחה מהירה לבין הצורה שכדאי לה לכתוב בבית הספר. הבנה כזאת דווקא מחזקת את תחושת השליטה: השפה מפסיקה להיראות כאוסף חוקים שסותרים זה את זה ומתחילה להיראות כמערכת שיש בה גם הקשר וסגנון.

למה עשרים תרגילי השלמה יכולים להצליח ועדיין לא לפתור את הבעיה?

דף עבודה מסוג “Choose there is or there are” בודק מיומנות מסוימת מאוד: האם התלמיד מסוגל לזהות את הצורה הנכונה כאשר כל שאר המשפט כבר נכתב עבורו. זו יכולה להיות התחלה טובה, אבל היא אינה זהה ליכולת לדבר. בחיים אף אחד אינו נותן לנו משפט עם קו ריק ומבקש להכניס שתי מילים. אנחנו צריכים לבחור את הרעיון, את שם העצם, את הכמות, את המבנה ואת ההמשך בעצמנו.

זו הסיבה שתלמידה יכולה לקבל 10 מתוך 10 בתרגיל ואז לומר There is two girls חמש דקות מאוחר יותר. בתרגיל היא קיבלה רמזים רבים: המילה two, שם העצם המוכן והבחירה בין שתי אפשרויות. בדיבור הרמזים האלה אינם מסודרים עבורה. היא צריכה ליצור אותם. היכולת לזהות תשובה והיכולת לייצר משפט הן מיומנויות קרובות, אבל אינן זהות.

תוכנית הלימודים באנגלית של משרד החינוך בישראל מדגישה תפיסה רחבה יותר של דקדוק: לא רק form, כלומר הצורה, אלא גם משמעות ושימוש בתוך הקשר. במסמכי תוכנית הלימודים באנגלית של משרד החינוך מתואר גם תהליך הדרגתי שבו מבנים דקדוקיים חוזרים ונלמדים שוב בהקשרים שונים, עד שהלומד מתקדם מהבנה לשימוש מדויק יותר.

במקרה של there is ו־there are, משמעות הדבר היא שתרגול טוב צריך להתקדם בכמה מדרגות. בהתחלה הילדה מבחינה בין משפטים. אחר כך היא משלימה. בהמשך היא מתקנת טעות. אחר כך היא יוצרת משפט מתוך תמונה. בשלב הבא היא שואלת שאלה. לבסוף היא משתמשת במבנה בתוך שיחה שבה הנושא המרכזי בכלל אינו דקדוק. אם באחד השלבים היא נתקעת, יודעים לאן לחזור.

גם החזרה צריכה להיות מתוכננת. עשיית חמישים משפטים בערב אחד יכולה ליצור תחושת שליטה זמנית, אבל אם המבנה לא מופיע שוב אחרי כמה ימים ובהקשרים אחרים, הוא עלול להישאר “החומר של יום שלישי”. מורה שמכיר את התלמיד יכול להחזיר את there is/there are בשיעור הבא דרך נושא אחר: בית, עיר, אוכל, עבודה, חופשה או תיאור תמונה. התלמיד לא תמיד שם לב שהוא עדיין מתרגל את אותו עיקרון.

לכן כאשר הילדה שוב טועה, לא תמיד צריך להגדיל את מספר התרגילים מאותו סוג. שאלו מה היא כבר מצליחה לעשות ומה עדיין לא. אם היא משלימה נכון אבל אינה מדברת, תנו לה לייצר משפטים. אם היא מדברת אך מתבלבלת בשאלות, עבדו על שאלות. אם היא מתקשה לזהות רבים, חזרו לשמות עצם. למידה יעילה אינה “עוד מאותו הדבר”; היא בחירה מדויקת של הצעד הבא.

איך אפשר לתרגל There Is ו-There Are בבית בלי להפוך את הערב לעוד שיעור?

כאשר הורה מגלה קושי באנגלית, האינסטינקט הטבעי הוא לשבת עם הילד ולהסביר. לפעמים זה עובד מצוין. בפעמים אחרות נוצרת במהירות תחושת מבחן: ההורה שואל, הילדה חוששת לטעות, מגיע תיקון, והיא אומרת “אני לא יודעת”. ככל שההורה מנסה יותר לעזור, כך הילדה רוצה יותר לסיים. בנושא פשוט כמו there is ו־there are אפשר להימנע מזה באמצעות תרגול קצר שמרגיש יותר כמו שימוש בשפה.

תרגיל ראשון: החדר שלי

בקשו מהילדה לבחור חמישה דברים בחדר שלה. לא צריך להכין דף. היא אומרת משפט אחד על כל דבר: There is a bed near the window. There are two pillows on the bed. There is a lamp. There are books on the shelf. אם היא טועה, אין צורך לעצור מיד להרצאה. אפשר לחזור על המשפט בצורה הנכונה ולבקש ממנה לומר אותו שוב.

תרגיל שני: מה השתנה?

מניחים על שולחן חפץ אחד, אחר כך שניים או שלושה. הילדה צריכה לתאר את השינוי. There is one pencil. מוסיפים עוד: Now there are three pencils. היתרון הוא שהמעבר מ־is ל־are אינו רעיון מופשט; הילדה ממש רואה שהכמות השתנתה ולכן המשפט צריך להשתנות.

תרגיל שלישי: משחק בלש

פותחים תמונה עמוסה מספר, מגזין או מסך. ההורה שואל: Is there a dog? הילדה מחפשת ועונה. אחר כך היא הופכת לשואלת. ברגע שהתפקידים מתחלפים היא חייבת לייצר את המבנה ולא רק להבין אותו. אפשר להעלות בהדרגה את הקושי: Are there any children near the car?, Is there a red bag?, Are there three windows?.

תרגיל רביעי: שלושים שניות בלי לעצור

בוחרים מקום מוכר — המטבח, הכיתה, הפארק או הרחוב — ומבקשים מהילדה לומר כמה שיותר משפטים נכונים במשך חצי דקה. אין צורך לתקן באמצע כל טעות. אפשר לרשום שתיים או שלוש טעויות ולחזור אליהן בסוף. המטרה בשלב הזה היא ליצור רצף ולא להפוך כל משפט לאירוע מלחיץ.

הכלל החשוב ביותר הוא לסיים לפני שהתרגול הופך למאבק. חמש או שבע דקות ממוקדות יכולות להספיק. אם אחרי תקופה קצרה עדיין קיימת אותה טעות, או אם מתברר שהיא חלק מקושי רחב יותר בדקדוק, קריאה או בניית משפטים, אפשר לשקול שיעורי אנגלית לילדים עם מורה שמסוגל לזהות את מקור הבעיה ולא רק להוסיף שיעורי בית.

מתי בלבול בין There Is ל-There Are הוא רק טעות קטנה, ומתי הוא מסמן פער רחב יותר?

אין סיבה להיבהל מטעות אחת. רכישת שפה כוללת טעויות, ולעיתים דווקא תלמיד שמתחיל לדבר יותר טועה יותר משום שהוא מנסה לבנות משפטים חדשים. אם הילדה מבינה את הכלל, מתקנת את עצמה אחרי רמז ומשתמשת נכון ברוב המקרים, ייתכן שכל מה שחסר הוא זמן וחשיפה. המטרה אינה להגיע לאנגלית נטולת שגיאות בכל רגע אלא לראות כיוון של התקדמות.

כדאי לבדוק יותר לעומק כאשר אותה שגיאה מופיעה שוב ושוב גם לאחר הסבר ותרגול, ובמיוחד אם מצטרפים אליה קשיים נוספים. למשל, הילדה אינה מזהה יחיד ורבים, מתבלבלת גם בין is ל־are במשפטים כמו He is / They are, אינה מבינה מתי להוסיף s לשם עצם או מתקשה לבנות משפט פשוט ללא תבנית מוכנה.

לפעמים המקור הוא אוצר מילים. אם הילדה אינה יודעת מה פירוש chairs, היא לא באמת יכולה להשתמש במידע שבמילה כדי לבחור there are. לעיתים מדובר בקריאה: היא יודעת את המילה כשהיא שומעת אותה אבל מתקשה לפענח אותה בכתב. אצל תלמיד אחר הבעיה היא קשב — הוא מבין מצוין כאשר עובדים על משפט אחד, אבל מאבד פרטים כאשר הדף עמוס.

גם לחץ יכול להיראות כמו חוסר ידע. תלמיד שמפחד לטעות מקדיש חלק גדול מהקשב שלו לשאלה “מה יקרה אם אגיד משהו לא נכון?”. כאשר הוא מרגיש שנבחנים אותו בכל משפט, אפילו מבנים מוכרים הופכים פחות נגישים. לכן חשוב לבדוק לא רק כמה תשובות נכונות יש במחברת, אלא איך הילד מגיב בזמן הלמידה. האם הוא מוכן לנסות? האם הוא מתקן את עצמו? האם הוא נמנע מלדבר?

מורה פרטי לאנגלית אונליין יכול לבדוק את כל הרבדים האלה בלי להדביק לתלמיד תווית. בשיעור אפשר לראות איך הוא קורא, שומע, עונה, מתאר ומתקן. אם there is/there are הוא הקושי היחיד, פותרים אותו וממשיכים. אם מתגלה בסיס חסר, בונים תוכנית רחבה יותר שיכולה לכלול מבנה משפט, be, רבים, אוצר מילים או קריאה.

טיפ שימושי להורה הוא לרשום במשך שבוע שלושה סוגי מידע בלבד: באילו משפטים הילדה טועה, באילו היא מצליחה והאם היא מתקנת את עצמה אחרי רמז קטן. המידע הזה הרבה יותר מועיל מהאמירה הכללית “היא לא טובה בדקדוק”. לפעמים מתברר שהיא דווקא מבינה מצוין ופשוט מתקשה בסוג אחד של משימות.

איך נראה שיעור אחד על אחד שמלמד את הנושא לעומק במקום “לעבור על החומר”?

שיעור פרטי טוב לא חייב להתחיל בהסבר. לעיתים עדיף להתחיל בבדיקה קצרה. המורה מציג תמונה ומבקש מהתלמיד לתאר אותה. אחר כך הוא שואל כמה שאלות ומבקש מהתלמיד לכתוב שני משפטים. בלי לומר “זה מבחן”, אפשר לראות מיד אם התלמיד משתמש ב־there is ו־there are באופן טבעי, אם הוא יודע לשאול Is there? ו־Are there? ואילו סוגי שמות עצם גורמים לו להתבלבל.

אחרי האבחון אפשר לתת הסבר קצר שמתאים בדיוק לטעות שהתגלתה. אם הבעיה היא מעברית לאנגלית, מדגישים את ההבדל בין “יש” הקבוע בעברית לבין is/are המשתנים באנגלית. אם הבעיה היא רבים, עובדים על הכמות. אם התלמיד משתמש ב־there is בכל מצב מפני שזה הצירוף היחיד שנשמע לו טבעי, מתרגלים זוגות מנוגדים עד שגם there are מתחיל להישמע מוכר.

השלב הבא הוא תרגול מבוקר, אבל לא ארוך מדי. למשל, המורה מציג עשר תמונות במהירות והתלמיד צריך להגיב. לאחר מכן התלמיד מקבל תמונה מורכבת ומתאר אותה. אחר כך הוא שואל את המורה שאלות. לבסוף עוברים לשיחה: “Tell me about your school”, “What is near your house?”, “What is in your kitchen?”. בשלב הזה הדקדוק הופך לאמצעי תקשורת.

יתרון משמעותי של אנגלית אחד על אחד הוא שהקצב יכול להשתנות בזמן אמת. תלמיד שמבין לאחר חמש דקות אינו חייב לבצע עוד שלושים שאלות רק מפני שהן מופיעות בחוברת. תלמיד שעדיין לא בטוח אינו חייב לעבור ל־Present Progressive כי “זה מה שהכיתה עושה השבוע”. השיעור יכול להתעכב בדיוק בנקודה שחסרה ולחזור למסלול לאחר שהיא ברורה.

גם אופן התיקון יכול להשתנות מתלמיד לתלמיד. יש תלמיד שרוצה לדעת מיד על כל טעות. תלמיד אחר נסגר כאשר קוטעים אותו. במקרה כזה המורה יכול לתת לו לסיים שלושה משפטים ורק אחר כך לבחור טעות אחת חשובה. התאמה כזאת אינה פינוק; היא חלק מהוראה שמטרתה להפוך ידע לשימוש.

המחקר החינוכי המסוכם על ידי Education Endowment Foundation מצביע באופן כללי על כך שהוראה אחד על אחד יכולה להיות כלי יעיל לתמיכה ממוקדת בתלמידים כאשר היא מותאמת לצורך ומקושרת ללמידה הרגילה שלהם. מבחינה מעשית, זה בדיוק היתרון במקרה כזה: לא “קורס אחר” במקום בית הספר, אלא מקום שבו אפשר לקחת נקודה שהילדה לא הבינה בכיתה, לפרק אותה, לתרגל ולהחזיר אותה ללמידה עם בסיס יציב יותר.

אותו There Is, חיים שונים: איך מלמדים ילד, נער ומבוגר בלי להשתמש באותו שיעור לכולם?

הדקדוק עצמו אינו משתנה לפי הגיל, אבל הסיבה להשתמש בו בהחלט משתנה. ילד בכיתה ה' עשוי להזדקק ל־there is ו־there are כדי לתאר חדר או תמונה. נער עשוי להשתמש בהם בבחינה, בכתיבה או בפרזנטציה. מבוגר יכול להזדקק לאותו מבנה בשיחה עם לקוח, בנסיעה לחו"ל, בהדרכת עובד או בהסבר על בעיה. לכן הוראה טובה משתמשת באותה תשתית לשונית אבל מחליפה את העולם שסביבה.

עם ילד אפשר לעבוד על חדר שינה, חיות, בית ספר או משחק מחשב. There are five players on the team. There is a castle near the river. כאשר הנושא מוכר ומעניין, פחות אנרגיה מתבזבזת על הבנת הסיטואציה ויותר נשארת לשפה. עבור תלמיד צעיר גם אלמנט חזותי יכול לעשות הבדל גדול, משום שהכמות נראית מול העיניים.

עם בני נוער אפשר להעלות את רמת התוכן בלי להפוך מיד את הדקדוק למורכב. אפשר לתאר עיר אידיאלית, חדר בבית מלון, בית ספר עתידי או תמונה מתוך נושא לבחינה. התלמיד יכול גם להשוות: In my school there is one library, but there are three computer rooms. כך המבנה מתחבר לכתיבה ולדיבור משמעותיים יותר.

עם מבוגר שעובד, אפשר להשתמש במצבים מקצועיים. There is a delay in the shipment. There are two issues we need to discuss. Is there a meeting this afternoon? Are there any updates from the client? תלמיד כזה אינו צריך דף מצויר של תפוחים אם הוא כבר מבין יחיד ורבים. הוא צריך להפוך את המבנה למשהו זמין בשפה שבה הוא עובד.

גם אדם שחוזר ללמוד אנגלית אחרי עשרים שנה יכול להתחיל מהמבנה הבסיסי בלי להרגיש שמתייחסים אליו כמו לילד. זו אחת הסיבות ששיעורי אנגלית למבוגרים צריכים להיות מותאמים לא רק לרמת הדקדוק אלא גם לזהות ולמטרות של הלומד. אפשר ללמד חומר של רמת מתחילים דרך שיחה על עבודה, טיסות, משפחה, טכנולוגיה או חדשות יומיומיות.

כאשר לומדים אנגלית עם מורה פרטי, השאלה אינה רק “איזה נושא דקדוקי צריך ללמד?” אלא גם “באיזה עולם התלמיד צריך להשתמש בו?”. החיבור הזה מגדיל את הסיכוי שהמשפטים לא יישארו בדף. ילד יזכור את החדר שלו; נער יזכור את התמונה שעליה דיבר; מבוגר יזכור משפט שהוא באמת יכול לומר מחר בעבודה.

ביטחון בדיבור מתחיל לפעמים דווקא מטעויות קטנות כמו There Is Two…

קשה לבנות דיבור כאשר כל משפט מרגיש כמו מבחן. תלמידה שמפחדת לבחור בין is ל־are יכולה להתחיל לדבר לאט מאוד, לתקן את עצמה באמצע כל משפט או להעדיף לענות במילה אחת. אחרי מספיק חוויות כאלה היא עלולה להסיק שהיא “לא יודעת אנגלית”, למרות שיש לה אוצר מילים לא רע והבנה טובה. הבעיה הופכת מדקדוק קטן לחסם תקשורתי.

תיקון הוא חשוב. אין צורך לומר שכל צורה נכונה רק כדי לשמור על הביטחון. אבל יש הבדל בין תיקון שמקדם למידה לבין תיקון שגורם לתלמיד להפסיק לנסות. אם הילדה אומרת There is three books, אפשר לשאול “One book or three books?” וכאשר היא עונה “three”, לתת לה לתקן בעצמה. הצלחה בתיקון עצמי חזקה יותר מהרגשה שמישהו תמיד מחכה לתפוס אותה בטעות.

במקרים אחרים עדיף שהמורה יחזור על המשפט נכון בלי לעצור את השיחה. תלמיד: There is two parks near my house. מורה: Oh, there are two parks near your house? Which one do you like? התלמיד שומע את הצורה התקינה בתוך שיחה שממשיכה. מאוחר יותר אפשר לחזור לטעות אם היא חוזרת.

בשיעור אישי ניתן לבחור באיזה רגע להתמקד בדיוק ובאיזה רגע בשטף. אם עובדים כרגע על there is/there are, סביר לתקן את המבנה הזה יותר בעקביות. אם המטרה היא שהתלמיד ידבר שתי דקות ברצף, אפשר לאסוף טעויות ולדון בהן לאחר מכן. כך הילד לומד ששפה היא גם תקשורת וגם דיוק, ולא חייבים לבחור רק אחד מהם.

עבור תלמיד שמתבייש לדבר מול אחרים, סביבת לימוד שקטה מהבית יכולה להקל. אין עשרים תלמידים שמחכים לתשובה ואין צורך להשוות את מהירות החשיבה לאחרים. המורה יכול לתת עוד כמה שניות, לחזור על השאלה, להציע מילה חסרה או לפרק משפט. עם הזמן, התלמיד חווה שוב ושוב את התחושה “הצלחתי להגיד את זה”, והחוויה הזאת חשובה לא פחות מהסימון הירוק במחברת.

טיפ מעשי לתלמידים בכל גיל הוא לא לנסות לתקן שלושה דברים בכל משפט. אם השבוע מתרגלים there is/there are, אפשר לבחור בהם כמטרה. כשמתארים תמונה, בודקים בעיקר: האם זיהיתי אחד או רבים? האם בחרתי is או are? כאשר הבחירה הזאת נעשית יציבה יותר, מעבירים את תשומת הלב למיומנות הבאה. כך בונים דיוק בלי לשתק את הדיבור.

איך מחברים There Is ו-There Are לאוצר מילים במקום ללמוד דקדוק ואוצר מילים בשני שיעורים נפרדים?

אחת הבעיות בלימוד מסורתי היא ההפרדה המלאכותית בין נושאים. ביום ראשון לומדים “there is/there are”. ביום שני יש רשימת מילים על הבית. ביום שלישי קוראים טקסט. מבחינת התלמיד, אלה שלוש משימות שונות. בפועל אפשר להשתמש באותו מבנה כדי להפוך את אוצר המילים החדש לשפה פעילה.

נניח שילדה לומדת מילים הקשורות לבית: wardrobe, shelf, mirror, carpet, drawer. במקום לשנן תרגום בלבד, כל מילה נכנסת מיד למשפט: There is a mirror above the desk. There are two drawers under the bed. כך התלמידה לא רק יודעת “mirror = מראה”, אלא גם מתרגלת כיצד המילה פועלת בתוך משפט.

אותו עיקרון עובד עם נושא העיר: pharmacy, station, library, traffic lights, restaurants. אפשר לבנות מפה דמיונית ולדבר עליה: There is a library next to the bank. There are two restaurants opposite the station. לאחר מכן עוברים לשאלות: Is there a pharmacy? Are there any cafés?. בשיעור אחד התלמיד עובד על אוצר מילים, מילות יחס, שאלות ודקדוק בלי להרגיש שמחליפים נושא כל חמש דקות.

למבוגרים אפשר להשתמש באוצר מילים מקצועי. עובד משרד יכול לתרגל deadline, meeting, issue, report, client: There is a meeting at ten. There are two deadlines this week. There is an issue with the report. מי שעובד בשירות לקוחות יכול לתרגל מצבים אחרים. ההתאמה הזאת היא מה שהופך קורס אנגלית אונליין מאוסף נושאים כלליים לתהליך שרלוונטי לחיי הלומד.

היתרון הנוסף הוא זיכרון. מילה שנלמדת לבד צריכה להישמר כפריט בודד. מילה שנלמדת בתוך משפט מקבלת הקשר. כאשר התלמיד רוצה לומר בעתיד “יש שתי פגישות”, ייתכן שהצירוף There are two meetings יעלה כמקשה אחת. כך אוצר מילים ודקדוק מחזקים זה את זה.

אפשר להתחיל כבר היום בשיטה פשוטה: כל חמש מילים חדשות צריכות להפוך לפחות לחמישה משפטים. אין צורך במשפטים מורכבים. אם המילה החדשה היא balcony, אמרו There is a balcony in the apartment. אם המילה היא shops, אמרו There are many shops near the station. השאלה אינה רק “האם אני מכיר את המילה?” אלא “האם אני מסוגל לעשות איתה משהו?”.

קריאה והבנת הנקרא: למה חשוב לזהות את המבנה גם כשלא מבקשים להשלים אותו?

כשילדים לומדים דקדוק, הם עלולים לפתח הרגל מסוכן: לזהות את הנושא רק כאשר הכותרת של הדף אומרת שזה הנושא. אם כתוב למעלה “There is / There are”, הם מחפשים יחיד ורבים. אבל כאשר אותו מבנה מופיע בתוך סיפור, הוראות או קטע הבנת הנקרא, הם לא תמיד מזהים אותו. המשמעות היא שהידע עדיין תלוי בהקשר של התרגיל.

קריאה מאפשרת לראות איך המבנה משתלב בשפה שלמה. למשל: There is a small village near the mountain. There are about fifty houses in the village. There is no train station, but there are two bus stops. בתוך ארבעה משפטים הילדה רואה יחיד, רבים ושלילה. היא גם מבינה שהדקדוק משרת תיאור של מקום ולא מתקיים בפני עצמו.

אפשר לבקש מהתלמיד לסמן בטקסט רק את המבנים, אבל השלב הבא חשוב יותר: למה הכותב בחר בכל אחד מהם? מה מופיע אחרי is? מה מופיע אחרי are? מה משתנה אם הופכים a bus stop ל־three bus stops? שאלות כאלה הופכות קריאה לפעילות של גילוי במקום חיפוש טכני של תשובה.

כאשר תלמיד מתקשה בהבנת הנקרא, המורה צריך להבחין בין בעיית דקדוק לבין בעיית אוצר מילים. ייתכן שהוא מבין מצוין את there are אבל אינו מכיר את המילה facilities. ייתכן שהמילים ברורות אבל המשפט ארוך מדי. בשיעור אנגלית אישי אפשר לעצור, לפרק משפט ולבדוק איזה חלק באמת מונע הבנה.

עם תלמידים חזקים יותר אפשר להפוך את הפעילות: לאחר קריאת קטע, הם כותבים פסקה דומה על מקום אחר. אם הטקסט תיאר עיירה, הם מתארים את השכונה שלהם. אם הוא תיאר בית מלון, הם ממציאים מלון. בכך המבנה עובר מהבנת טקסט ליצירת טקסט — מעבר משמעותי בדרך לשפה פעילה.

טיפ פשוט: בכל פעם שהתלמיד נתקל ב־there is או there are בתוך טקסט, לא חייבים לפתוח שיעור דקדוק מחדש. מספיק לעצור לעשר שניות ולשאול “למה כאן is?” או “מה הרבים במשפט?”. החזרות הקטנות האלה יוצרות קישור בין הנושא שנלמד בעבר לבין אנגלית חדשה שמופיעה בהמשך.

הבנת הנשמע: לדעת את החוק ולא לשמוע אותו זו עדיין רק חצי מיומנות

אנגלית כתובה נותנת לתלמיד זמן. הוא רואה את המילים, יכול לחזור אחורה ולבדוק אם יש s. באנגלית מדוברת המשפט מגיע ונעלם. כאשר דובר אומר There are a few things we need to discuss, התלמיד אינו יכול לעצור את השיחה ולנתח כל מילה. הוא צריך לזהות את המבנה כמעט כמקשה אחת.

זו אחת הסיבות שתלמידים שמצליחים מאוד בדקדוק כתוב עדיין אומרים “אני לא מבין אנשים כשהם מדברים”. השפה בספר מחולקת למילים ברורות; בדיבור היא מחוברת, מקוצרת ומשתנה בקצב. אם there are נלמד רק דרך העיניים, צורתו הצלילית נשארת זרה.

תרגול יעיל מתחיל ממשפטים קצרים. התלמיד שומע זוגות: There is a shop / There are two shops. הוא לא צריך לכתוב הכול, רק להחליט אם מדובר באחד או ברבים. אחר כך מוסיפים מידע: There are two shops near the hotel. בהמשך עוברים לשיחות קצרות שבהן המבנה מופיע לצד שפה נוספת.

אפשר גם לעשות “dictation” קצר מאוד: המורה אומר שלושה משפטים והתלמיד כותב רק את ההתחלה — there is או there are. כך מורידים עומס מאוצר המילים ובודקים האם האוזן מזהה את ההבדל. לאחר מכן התלמיד עצמו מקריא משפטים והמורה “מנחש”. ברגע שהוא עובר מתפקיד המאזין לדובר, גם ההגייה נכנסת לתרגול.

למבוגרים אפשר להשתמש בהקלטות או בסיטואציות רלוונטיות לעבודה ונסיעות: שיחה על חדר מלון, הצגת פרויקט או עדכון ישיבה. המטרה אינה להקשיב לאנגלית אקראית בתקווה ש“משהו ייכנס”, אלא לבחור קטע שנמצא מעט מעל רמת התלמיד ולדעת מה מחפשים בתוכו.

בשיעורי אנגלית אונליין אפשר לשלב מסך, אודיו ושיחה באותו מקום. התלמיד שומע, רואה לאחר מכן את הכתוב, מסמן את המבנה ולבסוף משתמש בו. המעבר בין ערוצי הלמידה מאפשר למורה לראות האם הבעיה נמצאת בשמיעה, בהבנה או בהפקה — שלושה דברים שבקלות מתערבבים תחת המשפט “אני לא טוב באנגלית”.

איך יודעים אם הילדה באמת התקדמה ולא רק למדה את התרגיל בעל פה?

התקדמות אמיתית אינה נמדדת רק לפי מספר התשובות הנכונות בדף האחרון. השאלה המעניינת יותר היא האם הילדה מסוגלת להשתמש במבנה כאשר לא אומרים לה מראש שהוא הנושא. אם המורה מבקש ממנה לתאר תמונה והיא בוחרת באופן עצמאי בין there is לבין there are, זה סימן חזק יותר לשליטה מאשר השלמת עשרה משפטים.

מדד נוסף הוא מהירות. בתחילת התהליך התלמיד עשוי לעצור: “There… emm… are… three books.” זה בסדר. אם לאחר כמה שבועות הבחירה נעשית מהירה יותר, יש התקדמות גם אם עדיין מופיעות טעויות מדי פעם. השפה הופכת בהדרגה מפעולה של חישוב לפעולה נגישה יותר.

חשוב לבדוק גם שאלות ושלילה. תלמיד ששולט רק ב־There is a… ו־There are… עדיין לא השלים את המעגל. אפשר להגדיר יעד מעשי: “אני מסוגל לתאר מקום, לשאול אם משהו נמצא בו ולענות בחיוב או בשלילה”. יעד כזה קרוב יותר לשימוש תקשורתי מאשר “סיימתי עמוד 34 בחוברת”.

עוד סימן יפה להתקדמות הוא תיקון עצמי. הילדה אומרת There is three… sorry, there are three…. הורה עלול לשמוע רק את הטעות הראשונה, אבל מבחינה לימודית קרה משהו חשוב: המערכת הפנימית שלה כבר זיהתה שהצורה אינה מתאימה והפעילה תיקון. עם תרגול נוסף, התיקון מתחיל להתרחש לפני שהמילים יוצאות.

בשיעור אחד על אחד המורה יכול לשמור דוגמאות קצרות מהביצועים לאורך זמן. לא צריך להפוך את הלמידה למערכת ציונים. אפשר לחזור אחרי כמה שבועות לאותה משימה ולראות האם התלמיד מדבר יותר, נעצר פחות ומשתמש במבנים בצורה מדויקת יותר. כאשר הילד עצמו מרגיש את השינוי, המוטיבציה מקבלת בסיס אמיתי.

להורים מומלץ לשאול פחות “כמה קיבלת?” ויותר “מה היום את יודעת לעשות באנגלית שלא היה לך קל לפני חודש?”. במקרה שלנו, תשובה טובה יכולה להיות: “אני יכולה לתאר את החדר שלי בלי לבדוק במחברת מתי אומרים there is ומתי there are”. זו התקדמות קטנה לכאורה, אבל היא בדיוק הדרך שבה שפה נבנית.

טעויות נפוצות סביב There Is ו-There Are שכדאי לזהות לפני שהן מתקבעות

הטעות המוכרת ביותר היא כמובן There is two…. היא נובעת לעיתים מתרגום ישיר מעברית ולעיתים מכך ש־there is הוא הצירוף הראשון שנלמד והפך לברירת מחדל. התיקון אינו רק לומר “are”. כדאי לגרום לתלמיד לראות את הכמות ולנסח מחדש את המשפט המלא.

טעות שנייה היא There are a book. כאן תלמיד למד אולי ש־are “שייך לדברים”, אך לא באמת קישר אותו לרבים. אם זה קורה, חוזרים לשאלה אחת: כמה? A book הוא אחד, ולכן There is a book. אפשר להשתמש במספרים לפני שמתקדמים למילים מורכבות.

טעות שלישית מופיעה בשאלות: There is a supermarket?. בדיבור בלתי פורמלי אנשים יכולים לפעמים להשתמש באינטונציה כדי להפוך משפט לשאלה, אבל תלמידים שלומדים את המבנה התקני צריכים לדעת Is there a supermarket?. היפוך הסדר חשוב גם משום שהוא חוזר בצורות רבות של הפועל be.

טעות רביעית היא שימוש ב־are עם שם עצם שאינו נספר: There are information או There are water. זו כבר נקודת חיבור לנושא רחב יותר. במקום לתקן רק את הפועל, צריך ללמד שהתנהגות של שמות עצם באנגלית אינה תמיד זהה לעברית. אומרים There is some information ו־There is some water.

טעות חמישית היא ניסיון לקצר there are בכתיבה בצורה שהתלמיד מניח שהיא מקבילה ל־there's. בפועל there's נפוץ מאוד כקיצור של there is, בעוד הצורה המקוצרת המקבילה ל־there are אינה משמשת באותה דרך באנגלית רגילה. לתלמיד מתחיל עדיף לכתוב ולומר there are בצורה מלאה וברורה.

הטעות האחרונה היא אולי החשובה ביותר: להפוך כל טעות ל“בעיה”. תלמידים צריכים מרחב לנסות. אם מתקנים כל הברה, הילד עלול ללמוד כלל דקדוקי ובמקביל ללמוד שלא כדאי לדבר עד שהוא בטוח במאה אחוז. המטרה היא דיוק שהולך ומשתפר, לא שתיקה מושלמת.

איך לבחור מורה פרטי לאנגלית כאשר הבעיה נראית “קטנה מדי” בשביל שיעורים פרטיים?

הורה יכול לשאול בצדק: האם באמת צריך מורה פרטי רק בגלל there is ו־there are? התשובה היא שלא תמיד. אם זה נושא נקודתי והילדה מתקדמת היטב בשאר התחומים, אפשר בהחלט לנסות תרגול קצר בבית ולתת לזמן לעשות את שלו. שיעור פרטי אינו אמור להיות תגובה אוטומטית לכל טעות.

אבל אם הנושא הוא רק הדוגמה האחרונה ברצף — הילדה אינה מבינה את ההסברים בכיתה, מתקשה לבנות משפטים, נמנעת מלדבר, פותחת פער מול החומר החדש או מתחילה לומר “אני פשוט גרועה באנגלית” — אז כדאי להסתכל על התמונה הרחבה. במצב כזה המטרה אינה “ללמד there are”. המטרה היא לשקם בסיס וליצור מסלול ברור.

כאשר בוחרים מורה פרטי לאנגלית אונליין, כדאי לברר איך הוא מגיב לטעות. האם הוא מיד נותן עוד דף? האם הוא מנסה להבין למה התלמיד טעה? האם הוא יודע להסביר את אותו רעיון בכמה דרכים? תלמידים אינם נתקעים מאותה סיבה, ולכן מורה טוב צריך להיות מסוגל לשנות הסבר ולא רק לחזור עליו בקול חזק יותר.

כדאי גם לבדוק כמה מהשיעור התלמיד עצמו מדבר ועושה. שיעור שבו המורה מסביר ארבעים דקות יכול להרגיש מקצועי, אבל שפה דורשת פעילות מצד הלומד. הילד צריך לענות, לשאול, לקרוא, לתאר, לתקן, לבחור ולנסות. בשיעור אנגלית אישי אין סיבה שהתלמיד יהיה רוב הזמן צופה.

עוד שאלה חשובה היא האם השיעור מחובר למה שהתלמיד צריך. ילד שזקוק לחיזוק בבית הספר צריך לקבל תמיכה שתעזור לו להבין את החומר שלו, לצד בניית יסודות. מבוגר שרוצה שיפור דיבור באנגלית צריך לקבל הרבה יותר תרגול בעל פה. נער שנלחץ ממבחנים זקוק גם לשיטות עבודה ולהיכרות עם סוגי שאלות.

שיעור ניסיון או שיחה ראשונית יכולים להראות הרבה. לא חייבים לחפש “קסם” אחרי מפגש אחד. חפשו משהו פשוט יותר: האם התלמיד הרגיש שמקשיבים לו? האם המורה זיהה נקודה קונקרטית? האם ההסבר היה ברור יותר? האם יש כיוון למה יעבדו עליו בהמשך? הוראה אישית טובה מתחילה באבחנה מדויקת ולא בהבטחה גדולה.

למה מבנה בסיסי כזה חשוב גם למי שרוצה בסופו של דבר אנגלית לעבודה, ללימודים או לחיים בישראל?

קל להסתכל על there is ו־there are כעל “אנגלית של בית ספר יסודי”. אבל שפה מתקדמת בנויה ממבנים בסיסיים שפועלים מהר וללא מאמץ רב. אדם שמנהל שיחה מקצועית אינו אמור לחשב במשך חמש שניות אם לומר there is או there are. ככל שהתשתית הבסיסית נעשית אוטומטית יותר, יותר קשב מתפנה לרעיון שרוצים להעביר.

אותו מבנה מופיע בסיטואציות מקצועיות רגילות לחלוטין: There is a problem with the system, There are several candidates, There is an update from the client, Are there any questions?. מי שעוסק בטכנולוגיה, שירות, מכירות, תיירות, מחקר, עסקים או עבודה עם חברות בינלאומיות עשוי לפגוש באנגלית כחלק מהתקשורת היומיומית שלו.

תוכנית הלימודים הישראלית באנגלית מתייחסת לשפה ככלי לתקשורת, לימודים והשתלבות בהקשרים גלובליים, ומציינת בין היתר תחומים כמו מסחר, אקדמיה, מדע, טכנולוגיה, מדיה ותעופה. אין פירוש הדבר שכל ילד חייב לבחור קריירה בינלאומית. המשמעות היא שהיכולת להשתמש באנגלית פותחת יותר מצבים שבהם האדם יכול ללמוד, לעבוד ולהתקשר ללא תלות מוחלטת בתרגום.

גם מי שאינו משתמש באנגלית בעבודה פוגש אותה בשירותים דיגיטליים, תוכנות, סרטונים, קורסים, תיירות, משחקים, הוראות ומידע מקצועי. לכן המטרה של לימודי אנגלית מהבית אינה רק לעבור מבחן. בית הספר הוא שלב חשוב, אבל מאחוריו עומדת יכולת שהילד עשוי להשתמש בה עוד עשרות שנים.

מכאן גם החשיבות של טיפול בפערים כשהם עדיין קטנים. תלמיד שמתקשה בנושא אחד אינו “מאחור בחיים”, כמובן. אבל כאשר הרבה נקודות קטנות נשארות לא פתורות, הן יכולות להצטבר. הילד מתחיל לקרוא משפטים בלי להבין, מפסיק להשתתף ואז מגיע לנושא חדש כשהבסיס הקודם אינו יציב. לעיתים שעה שמוקדשת להבנה אמיתית בזמן הנכון חוסכת הרבה תסכול מאוחר יותר.

הגישה הנכונה אינה לרדוף אחרי אנגלית מושלמת אלא לבנות יכולת שימוש. היום זו הבחירה בין there is ל־there are. מחר זו שאלה של זמן עבר, אוצר מילים או שיחה. כאשר בכל שלב התלמיד לומד לא רק את החוק אלא גם כיצד להשתמש בו, הוא בונה בהדרגה שפה שיכולה לשרת אותו מחוץ למחברת.

עשרה טיפים שיעזרו להפוך את There Is ו-There Are ממשהו שצריך לזכור למשהו שפשוט משתמשים בו

1. התחילו ממשמעות ולא משם הכלל. לפני ששואלים איזו צורה נכונה, שאלו מה רוצים לומר. “יש דבר אחד” מוביל ל־there is; “יש כמה דברים” מוביל ל־there are. כאשר הילד מבין את הרעיון לפני הצורה, קל יותר לשחזר אותו גם אם שכח את הדוגמה מהמחברת.

2. תרגלו יחיד ורבים בזוגות. There is a chair / There are four chairs. There is a child / There are three children. הניגוד מכריח את המוח לשים לב לשינוי. הוא יעיל יותר מרצף מקרי של משפטים שבהם התלמיד יכול לפעול כמעט על אוטומט.

3. אל תישארו רק בכתיבה. כל משפט שנכתב אפשר גם לומר. כל משפט שנאמר אפשר להפוך לשאלה. דקדוק שלא מגיע לפה נשאר לעיתים קרובות ידע פסיבי. במיוחד אם המטרה בהמשך היא ללמוד לדבר אנגלית בביטחון, כדאי להתחיל לדבר גם עם המבנים הבסיסיים.

4. השתמשו בחיים עצמם. הבית, הרחוב, המטבח, התיק ובית הספר מספקים עשרות דוגמאות בחינם. There are two sandwiches in the bag. There is a bus outside. ככל שהמשפט אמיתי יותר, התלמיד צריך פחות לדמיין למה הוא מתכוון.

5. אל תתקנו הכול. בחרו בכל תרגול מטרה אחת. אם המטרה היא there is/there are, אפשר להתעלם לרגע מטעות קטנה במילת יחס. כאשר כל משפט מקבל ארבעה תיקונים, התלמיד שוכח מה ניסה לומר ומתחיל לחשוש מהמשפט הבא.

6. חזרו לנושא בהפרשים. חמש דקות היום, שתי דקות בעוד יומיים ועוד משחק קצר בשבוע הבא. המטרה היא שהמבנה יופיע שוב ושוב בתוך הקשרים חדשים. כך הוא מפסיק להיות “הנושא שהיה למבחן” והופך לחלק ממאגר השפה של התלמיד.

7. שלבו שאלות. תלמיד שיודע רק להצהיר מפסיד חצי מהשימוש המעשי. תרגלו Is there…? ו־Are there…? דרך שאלות אמיתיות: האם יש חלב במקרר? האם יש פארקים באזור? האם יש שיעורים מחר?

8. בדקו שמות עצם לא ספירים. כאשר הבסיס יציב, הוסיפו water, milk, information, homework. כאן הילד לומד שלא תמיד אפשר להסתמך על התחושה בעברית. אין צורך להעמיס רשימה ענקית; כמה מילים שכיחות מספיקות להתחלה.

9. תנו לתלמיד לתקן את עצמו. במקום לומר מיד “לא, זה are”, שאלו “one or two?”. רמז קטן מאפשר למוח לבצע את הדרך בעצמו. עם הזמן אפשר לתת פחות רמזים עד שהתיקון נעשה עצמאי.

10. אם הקושי ממשיך, חפשו את הסיבה ולא רק עוד תרגילים. אולי הבעיה היא רבים, אולי הפועל be, אולי קריאה ואולי לחץ. שיעור אנגלית אישי יכול להיות יעיל כאשר הוא מזהה את השורש ומטפל בו, במקום להניח שכל תלמיד צריך אותה חוברת ואותו הסבר.

שאלות נפוצות על There Is ו-There Are ועל לימוד הנושא

1. מה ההבדל הכי פשוט בין There Is ל-There Are?

ההבדל הבסיסי הוא מספר הדברים שעליהם מדברים. כאשר מציגים דבר אחד, משתמשים ב־there is: למשל There is a cat in the garden. כאשר מציגים יותר מדבר אחד, משתמשים ב־there are: There are three cats in the garden. בעברית שני המשפטים מתחילים למעשה באותה מילה — “יש” — ולכן לילדים ישראלים ההבדל באנגלית אינו תמיד אינטואיטיבי. כדאי לא לבקש מהילד רק לשנן “is יחיד, are רבים”, אלא להרגיל אותו לשאול “כמה?”. אם התשובה היא אחד, משתמשים בדרך כלל ב־there is. אם התשובה היא שניים או יותר, there are. לאחר שהרעיון ברור בכתיבה, חשוב לתרגל אותו גם בדיבור, בשאלות ובתיאור של דברים אמיתיים.

2. למה הבת שלי יודעת את החוק אבל עדיין כותבת There Is Two?

ידיעת חוק ושימוש אוטומטי בו הן שתי רמות שונות של למידה. הילדה יכולה לענות נכון כאשר שואלים “מה בא לפני רבים?”, ובכל זאת להשתמש ב־there is כשהיא בונה משפט בעצמה. בזמן יצירת משפט היא צריכה לחשוב על המילה, על הכמות, על האיות, על סדר המילים ולעיתים גם על מה יחשבו אם תטעה. במצב כזה המוח נוטה לבחור בצירוף המוכר ביותר. אצל דוברי עברית יש גם השפעה של מבנה “יש”, שאינו משתנה בין יחיד לרבים. הדרך להתקדם היא לא בהכרח להסביר שוב את אותו חוק אלא ליצור הרבה מצבים קצרים שבהם הילדה חייבת לעבור בין יחיד לרבים: There is one book / There are four books. כאשר המעבר חוזר בהקשרים שונים, הוא נעשה נגיש יותר גם בזמן דיבור.

3. האם There Is תמיד מיועד ליחיד?

עבור תלמיד מתחיל, הכלל הטוב והבטוח הוא ש־there is משמש עם שם עצם יחיד וגם עם שמות עצם שאינם ניתנים לספירה, ואילו there are משמש עם רבים. לכן אומרים There is a car, There is some milk ו־There are two cars. באנגלית מדוברת בלתי פורמלית אפשר לשמוע לעיתים there's גם לפני רשימה או אפילו לפני ביטוי ברבים. עם זאת, לילד שלומד לבית הספר או לתלמיד שמתכונן לכתיבה ולבחינות עדיף לבנות תחילה את הצורה התקנית והברורה. בשלב מתקדם יותר אפשר להסביר מדוע שומעים לפעמים צורות אחרות בשיחה. חשוב לא לבלבל בין ההבנה של אנגלית טבעית לבין מה שמומלץ לכתוב בתרגיל, במבחן או בטקסט רשמי.

4. האם אומרים There Is Water או There Are Water?

אומרים There is water, משום ש־water הוא בדרך כלל שם עצם שאינו ניתן לספירה באנגלית. אפשר לומר There is some water in the bottle. אם רוצים לספור, סופרים את היחידות שמכילות את המים: There are three bottles of water. הנקודה הזאת מבלבלת במיוחד דוברי עברית משום שהתחושה הדקדוקית של המילים אינה תמיד זהה בשתי השפות. אותו עיקרון פועל עם מילים שכיחות כמו information, homework, money ו־milk. כאשר תלמיד טועה כאן, לא תמיד יש צורך ללמד מחדש את there is/there are; ייתכן שהוא פשוט צריך להבין טוב יותר את ההבדל בין שמות עצם ספירים ולא ספירים. מורה שמזהה את מקור הטעות יכול להתמקד בדיוק בנקודה הזאת.

5. מה ההבדל בין There Is לבין It Is?

There is בדרך כלל מציג את הקיום או הנוכחות של משהו: There is a new student in the class — יש תלמיד חדש בכיתה. It is, לעומת זאת, מתייחס בדרך כלל לדבר שכבר ידוע או מזוהה: It is my new computer — זה המחשב החדש שלי. תלמידים שמתרגמים ישירות מעברית יכולים להתבלבל בין המבנים משום ש“זה” ו“יש” משמשים אצלנו אחרת. דרך טובה להסביר היא לחשוב על סדר השיחה. קודם אפשר להציג משהו: There is a dog outside. עכשיו הכלב כבר נמצא בשיחה, ולכן אפשר להמשיך: It is very small. הראשון אומר שיש כלב; השני מספר עליו מידע נוסף. ההבחנה הזאת מועילה מאוד להבנת משפטים ולא רק לבחירת תשובה בתרגיל.

6. איך הופכים There Is ו-There Are לשאלה?

בשאלה מעבירים את is או are לפני there. There is a bank nearby הופך ל־Is there a bank nearby?. There are shops near the hotel הופך ל־Are there any shops near the hotel?. מומלץ לתרגל את השינוי מתוך משפטים קיימים ולא ללמד את צורת השאלה כאילו היא נושא חדש לגמרי. כך התלמיד רואה שהמערכת קשורה. בתשובות קצרות אפשר לומר Yes, there is, No, there isn't, Yes, there are או No, there aren't. כדי שהשאלות לא יישארו תרגיל מלאכותי, כדאי להשתמש במשחקי ניחוש, תמונות או שאלות על מקום אמיתי. תלמיד שמייצר את השאלה בעצמו מפתח שליטה עמוקה יותר מתלמיד שרק מזהה אותה.

7. כמה זמן אמור לקחת לילד להבין There Is ו-There Are?

אין זמן אחד שמתאים לכל ילד. יש תלמידים שתופסים את ההבדל תוך כמה דקות, ויש תלמידים שמבינים את ההסבר במהירות אבל זקוקים לתקופה ארוכה יותר עד שהשימוש נעשה אוטומטי. חשוב גם להגדיר מה פירוש “להבין”. האם הילד מסוגל לבחור תשובה בדף? לכתוב משפט? לשאול שאלה? לדבר בלי לעצור? אלה שלבים שונים. במקום לקבוע שהילדה “כבר הייתה אמורה לדעת”, עדיף לבדוק מה בדיוק עובד ומה לא. אם היא מתקנת את עצמה אחרי רמז, למשל, היא כנראה כבר בדרך. אם גם לאחר חזרות שונות אין הבנה של יחיד ורבים, ייתכן שכדאי לבדוק את היסודות שעליהם המבנה נשען. בתהליך אישי אפשר להתקדם לפי הביצוע בפועל ולא לפי מספר השיעורים שעברו.

8. האם כדאי לקנות חוברת תרגילים אם הילדה מתבלבלת?

חוברת יכולה לעזור, במיוחד אם הילדה זקוקה לחזרה מסודרת בכתיבה. עם זאת, חוברת לבדה אינה מבטיחה שהמבנה יעבור לדיבור ולהבנה. אם כל המשימות הן “השלימי is או are”, הילדה יכולה ללמוד לזהות את הדפוס בלי ללמוד ליצור משפט. לכן כדאי לשלב את החוברת עם תיאור תמונות, שאלות, משחקי ניחוש, קריאה ודיבור. אם היא כבר מקבלת הרבה תרגילים בבית הספר ועדיין חוזרת על אותה שגיאה, עוד חמישים משפטים מאותו סוג אינם בהכרח הדבר שחסר. במקרה כזה כדאי לבדוק איפה היא נתקעת: האם היא לא מזהה רבים, לא מבינה את משמעות המבנה, מתקשה בשאלות או פשוט אינה מצליחה לשלוף את הכלל בזמן דיבור. התרגול צריך להתאים לבעיה ולא להפך.

9. האם שיעור פרטי באנגלית בזום מתאים גם לילדים צעירים?

שיעור אונליין יכול להתאים לילדים כאשר הוא בנוי בהתאם לגיל, ליכולת הריכוז ולאופי הילד. שיעור שבו ילד רק מסתכל על מורה שמסביר דקדוק במשך זמן רב יהיה קשה גם בזום וגם בחדר רגיל. לעומת זאת, שימוש בתמונות, שאלות, מסך משותף, משחקי תיאור, כתיבה קצרה ושיחה יכול ליצור שיעור פעיל. היתרון בלמידה אישית הוא שהמורה רואה כל הזמן האם הילד איתו ויכול לשנות פעילות לפני שהריכוז נעלם. הוא גם יכול לעצור על נקודה כמו there is/there are בלי לחץ להספיק את הקצב של קבוצה. כמובן, לא כל ילד מתאים לאותה מתכונת, ולכן חשוב לבדוק בפועל אם הוא מתקשר עם המורה, משתתף ומרגיש בנוח בסביבה הדיגיטלית.

10. איך אדע אם הילדה צריכה מורה פרטי או שפשוט צריך לתת לה עוד זמן?

אם מדובר בטעות נקודתית, הילדה מבינה את רוב החומר, משתתפת בשיעורים ומתקנת את עצמה לאחר תזכורת, בהחלט אפשר לתת זמן ולתרגל מעט בבית. לעומת זאת, כדאי לבדוק אפשרות לחיזוק אם מופיע דפוס רחב יותר: היא מתקשה להבין הסברים בכיתה, לא מצליחה לבנות משפטים בסיסיים, נמנעת מקריאה או דיבור, צוברת פערים מנושא לנושא או מתחילה לפתח תחושה שהיא “לא מסוגלת ללמוד אנגלית”. המטרה של מורה פרטי אינה לעשות במקומה שיעורי בית אלא לזהות מה חסר ולבנות דרך להתקדם. לעיתים כמה נקודות בסיסיות שלא הובנו גורמות לעשרות טעויות מאוחרות יותר. שיעור אנגלית אישי יכול להיות מתאים במיוחד כאשר רוצים לעצור את ההצטברות ולתת לתלמיד מקום לשאול, לטעות ולתרגל בלי לחץ של קבוצה.

11. האם צריך להסביר לילדה את המונחים Singular ו-Plural?

אפשר ללמד את המילים singular ו־plural, והן בהחלט שימושיות, אבל הן אינן תנאי להבנת הרעיון. לילדה צעירה אפשר להתחיל בשפה פשוטה: “אחד או יותר מאחד?”. אחרי שהעיקרון ברור, מוסיפים את המונחים הדקדוקיים. הבעיה נוצרת כאשר התלמיד יודע לדקלם “singular — there is, plural — there are” אבל אינו מצליח לזהות בפועל אם people הוא רבים או אם information אינו נספר בדרך הרגילה. מונחים הם כלי שמאפשר לדבר על השפה, לא תחליף לשימוש בשפה. בשיעור טוב אפשר לעבור בין השניים: להבין את הרעיון בפשטות, ללמוד את שמו ואז להשתמש בו בתוך משפטים. כך התלמיד מסוגל גם לעקוב אחר הסבר בבית הספר וגם ליישם את הידע כאשר הוא מדבר.

12. האם טעות ב-There Is ו-There Are יכולה לפגוע בביטחון של הילדה באנגלית?

הטעות עצמה בדרך כלל אינה הבעיה הרגשית. מה שמשפיע הוא מה שקורה סביבה. אם הילדה טועה, מקבלת תיקון קצר וממשיכה לדבר, זו יכולה להיות חוויית למידה רגילה ובריאה. אם כל טעות גוררת הערה, השוואה, צחוק או תחושה שהיא “שוב לא יודעת”, היא עלולה להתחיל להימנע. ברגע שתלמיד מעדיף לומר פחות כדי לטעות פחות, ההתפתחות של השפה המדוברת נעשית קשה יותר. לכן כדאי ליצור איזון: לא להתעלם מדקדוק, אבל גם לא להפוך את הדיוק לתנאי לדיבור. מורה שמכיר את התלמיד יכול לבחור אילו טעויות לתקן מיד, אילו להשאיר לסוף ואילו בכלל אינן חשובות כרגע. בהדרגה התלמיד מגלה שהוא יכול לדבר, לקבל תיקון ולהמשיך — בלי שכל טעות מגדירה את היכולת שלו.

מקורות מקצועיים שעליהם נשען ההסבר

המקורות הבאים נבחרו משום שהם עוסקים ישירות בדקדוק האנגלי, ברכישת שפה ובהוראה מותאמת. הם אינם משמשים כדי להחליף את ההסבר המעשי, אלא כדי לוודא שהכללים והעקרונות שעליהם הוא מבוסס תואמים מקורות מקצועיים ורשמיים.

Cambridge Dictionary – There is, there's and there are

Cambridge Dictionary – There is, there's and there are הוא מקור של Cambridge University Press & Assessment. העמוד מסביר את השימוש ב־there is וב־there are להצגת קיום או נוכחות, את ההבדל בין יחיד לרבים ואת השימוש הנפוץ ב־there's באנגלית מדוברת. הוא שימושי במיוחד לנושא שלנו משום שהוא מבדיל בין צורה תקנית לבין שימושים שניתן לשמוע בשיחה בלתי פורמלית.

British Council LearnEnglish – Using There Is and There Are

British Council LearnEnglish – Using There Is and There Are מציג את הנושא ברמת A1–A2 ומרחיב מעבר למשפט החיובי. הוא כולל צורות שלילה, שאלות, שמות עצם שאינם ניתנים לספירה ודוגמאות לזמנים נוספים. זהו מקור שימושי במיוחד עבור תלמידים והורים שרוצים לראות את כל משפחת המבנים במקום להתייחס רק להבדל הראשוני בין is ל־are.

Education Endowment Foundation – One to One Tuition

Education Endowment Foundation – One to One Tuition מסכם גוף מחקר על הוראה אישית ותמיכה ממוקדת בתלמידים. המקור מדגיש את האפשרות להתאים הוראה לצרכים ולרמת ההבנה של הלומד ואת החשיבות של מעקב אחר ההתקדמות. הוא רלוונטי כאן משום שלעיתים טעות דקדוקית חוזרת דורשת אבחון ממוקד ולא פשוט עוד חזרה כללית על חומר הכיתה.

משרד החינוך – רכיבי תוכנית הלימודים באנגלית

משרד החינוך – רכיבי תוכנית הלימודים באנגלית מציג את הגישה של תוכנית הלימודים הישראלית, המבוססת בין היתר על מסגרת CEFR. המסמך מחבר בין ידע לשוני לבין שימוש תקשורתי ומדגיש את הצורה, המשמעות והשימוש של מבנים דקדוקיים. הוא גם מתייחס לרכישה הדרגתית ולחזרה על מבנים לאורך התקדמות הלומד, ולכן מתאים במיוחד לגישה שמוצגת כאן.

המשותף למקורות הוא רעיון חשוב: דקדוק אינו רק תשובה נכונה בשורה בחוברת. מבנה לשוני צריך להיות מובן מבחינת משמעות, מזוהה בקריאה ובשמיעה ולבסוף להיות זמין כאשר התלמיד צריך ליצור מסר בעצמו. זו הסיבה שתרגול נכון של there is ו־there are משלב הסבר, הקשר, חזרה ושימוש פעיל.

ההבדל בין There Is ל-There Are קטן; הדרך שבה הילדה לומדת אותו יכולה להיות משמעותית הרבה יותר

כאשר ילדה שוב כותבת There is two books, קל לראות שתי מילים שצריך לתקן. כדאי לראות גם הזדמנות. הטעות מאפשרת להבין איך היא חושבת באנגלית, מה עדיין אינו אוטומטי ואיזה סוג של תרגול חסר לה. לפעמים שתי דקות של הסבר מדויק פותרות את העניין. לפעמים מתברר שהנושא מחובר לפער רחב יותר ביחיד ורבים, במשפטים בסיסיים או בביטחון להשתמש בשפה.

המטרה אינה שילדה תדע לדקלם “there is ביחיד, there are ברבים”. המטרה היא שהיא תסתכל על החדר ותאמר בלי פחד There is a desk near the window. There are two books on it. שתוכל לשאול Is there a test tomorrow?. שתזהה את המבנה בסיפור ותבין אותו כשהיא שומעת אותו. שם מתחילה שליטה אמיתית.

גם אין צורך להפוך את הבית לכיתת אנגלית נוספת. כמה דקות של משחק, תיאור ושאלות יכולות לעזור הרבה. כאשר הילדה מצליחה, אפשר להתקדם. כאשר אותה נקודה חוזרת שוב ושוב, כדאי לעצור ולבדוק אותה במקום לתת לפער קטן להמשיך לנושא הבא.

עבור תלמידים שזקוקים לעזרה ממוקדת יותר, שיעורי אנגלית אונליין אחד על אחד מאפשרים לעבוד בדיוק במקום שבו נוצר הקושי. אפשר להתחיל מהבסיס, להתקדם לפי ההבנה בפועל, לתרגל דיבור ולא רק דפים, לחזור על טעות בלי לחץ של קבוצה ולחבר את הדקדוק לאוצר מילים, קריאה והבנת הנשמע.

הגישה הזאת מתאימה לא רק לילדים. בני נוער שצברו פערים, מבוגרים שחוזרים ללמוד אחרי שנים, עובדים שצריכים אנגלית מקצועית ואנשים שמבינים הרבה אבל מתקשים לענות יכולים להיתקע באותו מקום: הם יודעים משהו “בראש”, אבל הוא עדיין לא זמין כשהם צריכים לדבר. תהליך אישי מאפשר לבנות את הגשר בין השניים בהדרגה.

אם אתם מרגישים שהילד או הילדה אינם זקוקים לעוד הסבר כללי אלא למישהו שיבין איפה בדיוק הם נתקעים, שיעור אנגלית אישי מהבית יכול להיות נקודת התחלה רגועה. לא צריך להבטיח שינוי בן לילה. צריך לזהות נכון את הבעיה, להסביר אותה בדרך שמתאימה לתלמיד, לתרגל בצורה עקבית ולתת להצלחה הקטנה הבאה להגיע. לפעמים היא מתחילה במשפט אחד פשוט: There are two books on my desk.